גולריפשי

העיירה שוכנת לחוף הים השחור, על דרך הרכבת ועל הכביש הראשי, בגובה 20 מטר מעל פני הים; מסוחומי אליה 13 קילומטרים ומטביליסי 431 קילומטרים.

השם הוא ממקור אבחזי ונקרא מושב בני גוליה, מי בני גוליה; כנראה ישבה במקום הזה המשפחה הגאורגית גוליה. השם מופיע גם בשיריו של איואה קוגוניה, שנכתבו בשנות ה־1820 ומזכירים את סלמביי גולריפש־איפה, נסיך מבית צ'צ'בה.

גולריפשי היא מקום מרפא אקלימי לחוף הים. האקלים ים־תיכוני לח וסובטרופי: החורף חם והקיץ לוהט. הטמפרטורה הממוצעת בשנה 14.5 מעלות, בינואר 6.2 וביולי 22.9; השפל המוחלט -12 מעלות והשיא 41. רוח הים ממתנת את חום הקיץ. המשקעים 1,410 מילימטרים בשנה, הלחות היחסית 72 אחוזים ומשך הזריחה 2,100 שעות בשנה. אמצעי הריפוי הוא טיפול אקלימי וההוראה הרפואית צורותיה השונות של שחפת הריאות; העונה נמשכת כל השנה.

בעיירה עומדים מבני הארמון ובית המרפא של סמצקי — מה שמכונה הבניין הלבן; לאחר מהפכת 1917 הולאמו בתי המרפא.

במקורות מוזכרת גולריפשי משנות ה־1830, ומעמד של עיירה קיבלה בשנת 1975. בשנת 1991 פעלו בעיירה מפעל לבניית בתים, מפעל לשירותי בית, גני ילדים, בית ספר תיכון ובית ספר למוזיקה, תחנת הניסיונות הסוחומית לגידולים סובטרופיים ותחנת הניסיונות האבחזית של המכון הגאורגי לחקר הגנת הצומח.

במפקד 1989 נמנו בעיירה 10,697 תושבים: הגאורגים היו 38.4 אחוזים מן האוכלוסייה, הרוסים 36.4, הארמנים 9.6 והאבחזים 4.1. לאחר הקרבות של תחילת שנות ה־1990 פחתה האוכלוסייה בחדות: המפקד שערכו השלטונות הדה־פקטו בשנת 2011 מנה בעיירה 3,910 תושבים — 1,735 אבחזים, 1,058 רוסים, 638 ארמנים, 202 גאורגים, 96 אוקראינים ו־36 יוונים.

העיירה כבושה בידי הפדרציה הרוסית.