מוקווי

הכפר שוכן בגובה 130 מטר מעל פני הים; מאוצ'מצ'ירה אליו 17 קילומטרים. מצפון גובלים בו צ'לאו ותחינה, ממזרח ג'אלי, מדרום בסלחו, מרקולה וארדו, וממערב קוצ'רה. מוקווי מחולק לחמישה רבעים: אג'אז'ווי, אדזבז'רה, אחיואה, מיקו אחבלה וג'אלי, שהוא כיום מנהל כפרי בפני עצמו.

השם גאורגי, ובסוואנית, מוקוו, משמעו תל עפר. בכפר מתועדים שמות קטנים: המקום קוווקסקיראה רחוו — גבעת בני קווקווסקירה; המקום קוורטאה רחוו — גבעת בני קורטווה; הרובע קוובל — קובליה; המקום אדיאן איקפתה — אדמת הבור של בית דדיאני; המקום צ'אקוואה ראאפתרה — מכלאת הבקר של בני צ'אקואה. יש בכך עדות שהאזור היה של בית דדיאני ושגרו כאן המשפחות הגאורגיות קווקווסקירה, קורטווה, קובליה וצ'אקואה. לאחר המלחמה של 1992–1993 קראו האבחזים למוקווי מיקו.

הכפר מוכר היטב במקורות הגאורגיים והזרים של ימי הביניים; לראשונה הוא מתועד מן המאה השביעית אצל תאודוסיוס מגנגרה. כנסיית אם האלוהים שעמדה בכפר הייתה מן המאה העשירית עד המאה השבע־עשרה אחד המרכזים הכנסייתיים של מערב גאורגיה ומושב הגמון. במאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה נזכר הכפר אצל מיסיונרים קתולים, אצל שליחי רוסיה, אצל האפטריארך דוסיתאוס ואצל וחושטי בגרטיוני. לאחר שכבשו האבחזים את חלקה הצפוני־מערבי של נסיכות אודישי, בשנת 1681, בוטלה ההגמונות של מוקווי. מתחילת המאה התשע־עשרה מתועד הכפר במקורות לעתים תכופות: הוא מסומן במפת חאטוב משנת 1826 ובמפת סמגרלו משנת 1861, ומזכירים אותו אבריוצקי, פלאטון זובוב ואלכסנדר נורדמן. בשנת 1886 השתייכה קהילת מוקווי למחוז קודורי, ובשנת 1923, ובה חמישה כפרים, לנפת קודורי.

את קתדרלת מוקווי הקים לאון השלישי, מלך האבחזים, שמלך בשנים 957 עד 967. למבנה שלושה אולמות, ולאורך האולמות החיצוניים טור קפלות; במזרחו שלוש אפסידות בולטות, והאמצעית שבהן, זו של המזבח, צורת פרסה לה מבית וחמש פאות לה מחוץ, והכיפה נסמכת על ארבעה עמודים שהוקמו במרכז המבנה. בכנסייה כמה גומחות קבורה, ובהן זו שבה שרידיו של הנסיך השליט האחרון של אבחזיה, מיכאיל שרוושידזה, ושל בנו גיאורגי.

בתקופה הסובייטית פעלה בכפר חוות הממשלה של מוקווי.

משנת 2008 כבוש הכפר בידי הפדרציה הרוסית.