צ'חארי

הארכיאולוגיה מראה כי סביבות צ'חארי היו מיושבות כבר בתקופת האבן ונוצלו בהרחבה בתקופות הברונזה והברזל. בגבעת אוקוני נמצאו בקברים מן המאה השנייה חפצי כסף, ברזל וארד, וכן מטבעות רומיים.

במקורות הכתובים מופיע צ'חארי מן המאה השבע־עשרה כיישוב של מסחר ומלאכה. בשלהי התקופה הפאודלית שימש מעון קיץ למלכים ולמטרופוליטים. לאחר שהחריבו אותו בני דדיאני בשנות ה־1640, שוקם בשנות ה־1730 וסומן במפת אימרתי שערך תימותה גבשווילי בשנת 1737. בימי המרד של 1819–1820 היה צ'חארי מוקד חזק של ההתקוממות, והמטרופוליט אקוותימה מגאנתי אחד ממנהיגיה; עם דיכוי המרד נשרף הכפר. בראשית המאה התשע־עשרה, כשהיה כבר כפר, היו בצ'חארי כמאה בתי אב אימרתיים — אורתודוקסים וגרגוריאנים — ושוק אחד. בשנים 1933–1950 ראה כאן אור עיתון מקומי, „חבר הקולחוז של צ'חארי“.

למרגלות רכס אוקוני, בגובה 365 מטרים, עמדה כנסיית גיאורגיוס הקדוש מימי הביניים המפותחים, ולה מצדל וחומה; המקדש היה קתדרה של בישוף. שליחי רוסיה אלכסיי יבלב וניקיפור טולוצ'אנוב ראו אותה בשנת 1650. המלך אלכסנדר החמישי שיקם אותה בשנת 1726 ושוב בשנת 1737, וז'אק פרנסואה גמבה תיאר אותה בשנת 1820. במאה התשע־עשרה התמוטטה הכנסייה, ובשנת 1849 נבנתה חדשה מצפון למבנה הישן, מחוץ לחומה; אקוותימה תקאישווילי תיאר אותה בשנת 1920 וניקו ברדזנישווילי בשנות ה־1930. בשנות ה־1940 נהרסה עד היסוד ומאבניה נבנה בית מרחץ; בשנת 2003 נבנתה שוב על היסוד הישן. מן המבנה המקורי נותרו רק שברי היסוד.

המצדל שרד במקורו: מתומן שתים־עשרה פאות ובן שתי קומות, ובו שתים־עשרה חזיתות גמלון, תבליטים על פאותיו ומסגרות חלונות מגולפות.

בכנסיית גיאורגיוס הקדוש נשמרו עתיקות שונות: דיפטיכון סבאס הקדוש משנת 1780, איקונת סבאס הקדוש בציפוי מתכת, איקונת גיאורגיוס הקדוש על לוח כסף, וצלב האלון של סדגר־צ'חארי — מוזהב ומשובץ אבנים יקרות, מעשה ידי הצורף ממנה במאה השש־עשרה. הצלב שמור כיום במוזיאון לאמנות.

בכפר עמדה גם כנסיית אם האלוהים ולה מצדל, שבנה או חידש בשלהי המאה החמש־עשרה אלכסנדר השני, מלך אימרתי; ממנה נותרו חורבות בלבד. כנסיית המושיע התחתונה משנת 1894 שמורה טוב יותר; שרידי סקוויראו וסג'וורה הם אף הם חורבות כנסיות עתיקות.

מפקד 2014 מנה 643 תושבים, 309 גברים ו־334 נשים.