סקנדה

מצפון לכפר, על גבעה שבין שני פלגים, שוכנות חורבות מבצר סקנדה. אצל סופרי ביזנטיון של שלהי העת העתיקה הוא סקנדה או סקנדאיס. ב„נובלות“ של יוסטיניאנוס הראשון ובכתבי היסטוריוני תקופתו — פרוקופיוס מקיסריה ומננדרוס פרוטקטור — מופיעה סקנדה כמבצר בלב אגריסי: אחד המוצבים שעליהם נאבקו האימפריה הרומית המזרחית והאימפריה הסאסאנית. יחד עם מבצר שוראפאני עמדה על קרקע קשת מעבר ושמרה על הגישות מצד מזרח.

עדויות כתובות מימי הביניים הגבוהים מעטות. איחוד גאורגיה בראשית המאה האחת־עשרה, שספח את שטחי אגריסי ואיבריה לשעבר, שלל מסקנדה את ערכה האסטרטגי הקודם כמבצר גבול. באמצע המאה החמש־עשרה, כאשר זכתה מלכות אימרתי בעצמאותה, שבה סקנדה לחשיבותה, ובימי הביניים המפותחים שימשה מעון קיץ למלכי אימרתי.

החורבות משתרעות על 7,000 מטרים רבועים ומתנשאות ל־120 מטרים. חזיתו המזרחית של ארמון המלוכה וקירות הכנסייה, הנושאים כתובת גאורגית, שמורים טוב יותר. ארכיאולוגים חקרו את האתר בשנת 1949 ובשנת 1995; רוב החומר שנמצא הוא מימי הביניים המאוחרים, והשכבה הקדומה ביותר מתוארכת למאה הרביעית.

מפקד 2014 מנה 434 תושבים, ומהם 99 אחוזים גאורגים.