זמו חודשני

הוא שוכן במישור האלזני, בצדו הימני של נהר האלזני, בגובה 600 מטר מעל פני הים, 16 קילומטרים מאחמטה ו־15 קילומטרים מטלאווי, תחנת הרכבת הקרובה ביותר.

שמו הקדום של הכפר הוא חודשני; זמו חודשני נקרא לאחר זמן, כדי להבדילו מקוומו חודשני. הוא נזכר במקורות כתובים מן המאה השש־עשרה עד המאה השמונה־עשרה, ובהם חיבורו ההיסטורי־גאוגרפי של וחושתי בגרטיוני, „תיאור קרתלי־קחתי“ של יואנה בגרטיוני ומסמכי משפט. במאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה התיישבו כאן כמה משפחות של בני ההר של גאורגיה המזרחית. בשנים 1710–1722 היה הכפר כלול בסדרושו — מחוז הדגל — של רוסתוולי. בשנת 1742 הרסה רעידת אדמה את מבצר חודשני. בשנים 1759–1781 הקדישה המלוכה את חודשני למנזר פילותיאו שבאתוס; במקורות נזכר מנהל אחוזות חודשני, הנזיר קוזמן שבא מאתוס. בשנת 1774, לאחר קרב אספינדזה, התיישבו בחודשני 6 בתי אב שעברו מן הכפר ברלתי שבג'וואחתי.

בלב הכפר נשתמרה מן המכלול המנזרי הקדום רק כנסיית הבשורה — מטוכיון של מנזר פילותיאו, שבנו מלכי קחתי בהר אתוס במאה השש־עשרה — וכן מגדל ובו מרתף יין. בקרבת זמו חודשני עומדות כנסיית האולם בוצ'ורמה מן המאה התשע־עשרה וכנסיות האולם של המטביל, של קוויראצחובלי, של גאורגיוס הקדוש, של הקדוש המעונה ושל מריה הקדושה, מן המאות המאוחרות של ימי הביניים. דרומית־מזרחית לכפר, במרחק 7 עד 8 קילומטרים, נמצא מכלול מנזר הנשים, ובו כנסיית ניקולאוס הקדוש, ארמון, חדר אוכל, מגדל פעמונים, מבני מגורים ומרתף יין; מדרום, במרחק 3 עד 3.5 קילומטרים, שוכנת בזיליקה בת שלוש כנסיות מן המאות השמינית והתשיעית.

לפי נתוני שנת 1908 נמנו בכפר 194 תושבים; מפקד 2002 מנה 1,144 — 557 גברים ו־587 נשים; מפקד 2014 מנה 868 — 423 גברים ו־445 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 750 תושבים — 363 גברים ו־387 נשים.