שילדה

חפירות שנערכו בסביבות שילדה במאה העשרים הראו כי המקום היה מיושב מראשית תקופת הברונזה; הכפר עצמו נכנס למקורות הכתובים במאה החמש־עשרה. גיאורגי השמיני ביטל את האריסתאווים של הר־קחתי ומינה במקומם מואראווים, ובהם מואראווי של „שילדאקווארלי“: שני הכפרים היו יחידת מואראווי אחת שניהל פקיד מלכותי. חלק מן הכפר הגדול והאמיד הזה הוקדש לאמברוסי מנקרסי, והיתר היה בידי אצילים — ובהם בני וואחווישווילי ובני רוסישווילי, שהמלכה תמר העלתה אותם למעלת אצילים.

כמו כל קחתי, גם שילדה לא ידעה מנוח. במאה השש־עשרה, בימי אימאמקולי חאן, לא עמדו קחתי ושילדה במתקפה; הפושטים, לפי הכרוניקה, פירקו את המבצרים והתבצרו בהם בתלאבי, בשילדה־קווארלי ובמקומות אחרים. בשנת 1716 פשטו הלזגים על הכפר; התושבים התגוננו בעקשנות ו„הכו לזגים רבים“, אך הביצורים נפלו בסופו של דבר, האויב העלה אותם באש, אנשים רבים נשרפו בתוכם ואחרים נלקחו בשבי. בשנת 1729 החריבו העות'מאנים את שילדה קשה.

בראשית אפריל 1812, בשלב השני של מרד קחתי, הצטרפו איכרי הגדה הרחוקה — ואנשי שילדה בתוכם — אל הלחימה. הנסיך אלכסנדרה ירד אל הכפר מתיאנתי, ולעזרתו באו 1,200 לזגים. ב־21 בספטמבר נלחם בו צבא השלטון בשילדה בלי הכרעה. אחר כך התחולל בשילדה קרב קשה שנמשך שבע שעות, ובו נסוג צבאו של הנסיך, שמנה שישה אלפים, אך אז כיתר את רודפיו; לחילוץ האריסתאווי נשלח גדוד של שלוש מאות איש, והוא נמלט מן השבי במחיר כבד. הנסיך עזב את שילדה לוליסציחה, ואורבליאני הזועם שרף את הכפר וכרת את בוסתניו וכרמיו כליל.

במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה נמשכה שילדה אל כלכלת כספים: 28.6 אחוזים מאיכרי המדינה התפרנסו מהשכרת עבודתם, ומלבד עבודת האדמה גידלו האיכרים משי והתפרנסו ממכירתו. במאה העשרים החזיקה הכפר בבוסתנים, בגפנים ובבקר, ופעלו בו מפעלי יין ומיץ פירות.

משילדה יצאו איש הציבור לאדו אגניאשווילי, שהקים את „המקהלה החילונית הגאורגית“ — זמריה היו בעיקר איכרים שהובאו משילדה, וקונצרטה הראשון נערך ב־26 בדצמבר 1886; הזמר העממי לוואן אסבשווילי; מרי שילדלי, מבצעת רומנסות גאורגיות עתיקות ושירי במה ואמנית נכבדה של גאורגיה; אבסאלום קורשווילי, בונה מנהרות וחתן פרס המדינה של בריה"מ; וגיאורגי מרקווילדזה, שזכה לאות הוקרה על פעלו בחינוך הגופני ובספורט.

מפקד 2014 מנה 3,927 תושבים; ב־2024 היה המספר 3,676.