גומבורי

הוא שוכן במדרונות הדרום־מערביים של רכס גומבורי, על גדות נהר הגומבורי, על הדרך גומבורי־תלאווי, בגובה 1,050 מטר מעל פני הים, 50 קילומטרים מסגרג'ו.

שמו של הכפר בא כנראה משמו של רכס ציווי־גומבורי; רכס ציווי־גומבורי נזכר במקורות הכתובים מן המאה האחת־עשרה, והכפר מן המאה השמונה־עשרה. לפי הנסיך וחושטי היו מדרונותיו של הר ציווי־גומבורי נדיבים ביבולם, ותושבי המקום עסקו בעיקר בגידול פירות, בגידול ירקות ובגידול בקר. דרך גומבורי עברה הדרך שחיברה את קחתי הפנימית והחיצונית, ומפני כך היה הכפר נקודה אסטרטגית חשובה; מיד כאשר הוקם השלטון הרוסי הוצב כאן כוח קטן מגדוד הרימונים פראובראז'נסקי, ומספר אנשיו גדל בשנים שלאחר מכן.

לאחר שנפסקו פשיטות הלקים החלו להתיישב במקומות האלה פשאווים וחווסורים; לאוכלוסייה הגאורגית נוספו משפחותיהם של משוחררי צבא רוסים, שאינם יושבים כאן עוד. בגומבורי חיה גם קבוצה אחת של תושבים שבמפקד הכללי נמנו עם האזרבייג'נים, ואילו הם עצמם קוראים לעצמם לאיג'ים; שמם בא מן הכפר להיג' שהיה בגוברניית באקו של אותם ימים, שממנו עברו לכאן בראשית המאה העשרים.

בתקופה הסובייטית הוצב בשטח שסביב גומבורי בסיס צבאי גדול, ובכלל זה חטיבת רקטות.

במפקד 2002 נמנו בגומבורי 775 תושבים — 345 גברים ו־430 נשים; מפקד 2014 מנה 681 — 334 גברים ו־347 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 541 תושבים — 266 גברים ו־275 נשים.