קזרתי

היא שוכנת בגיא נהר משוורה, יובל ימני של החראמי, בגובה 680 מטר מעל פני הים, 18 קילומטרים מבולניסי. בעיירה תחנת רכבת, המחוברת לקו מטביליסי לירוואן באמצעות הסתעפות ממרנאולי לקזרתי. מעמד של עיירה קיבלה בשנת 1965. במפקד 2002 נמנו בקזרתי 1,023 תושבים.

קזרתי נודעת במפעל הכרייה וההעשרה שנבנה בשנת 1972. בקרבת העיירה מנוצל מרבץ הזהב של סקדריסי; לדעת חלק מן הארכאולוגים מכרה סקדריסי הוא מכרה הזהב העתיק בעולם. בשנת 2006 הועמד בחסות חוק מורשת התרבות, ובשנת 2013 הסיר ממנו משרד התרבות מעמד זה, ודבר זה עורר מחאה בקרב מגיני אתרי המורשת. את אדמות העיירה משקה תעלת קזרתי, שאורכה 31 קילומטרים והיא מתחילה במקום שבו נפגשים המשוורה והקזרתולה.

בין השנים 1970 ו־1976, בראשותו של מ' סינאורידזה, נמצאו בקזרתי ובסביבותיה אתרים ארכאולוגיים. ליד תחנת הרכבת, במקום הנקרא וולבי, נחשפו שרידי יישוב מתקופת הברונזה הקדומה ובתי קברות מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל הקדומה, המתוארכים למאות השביעית והשישית לפני זמננו; הקברים כוסו באבן ובעפר, המתים שכבו על צדם הימני או השמאלי כשידיהם ורגליהם מכופפות, ובקברים נמצאו כלי חרס, ראשי חניתות וחצים ופגיונות מברזל, סיכת ארד וצמידים וחרוזים מחומרים שונים.

בעיירה נחשפו יישוב ובית קברות מן העת העתיקה, מן המאה הראשונה עד השלישית, ובהם נמצאה אנוכואה מארד ועליה חרוטות דמויות רוקדים, וכן כלים מזכוכית ומחרס. במחצבת בוצ'וריאני שבקזרתי מצויות חורבות כנסייה ובית קברות; שם נמצאו שברי מצבות אבן וצלבים מן המאות השישית והשביעית ושברי כלים צבעוניים ורעפים הנושאים כתובות אסומתברוליות גאורגיות מן המאה האחת־עשרה עד השלוש־עשרה.

מתושבי העיירה 88 אחוזים הם גאורגים, 8 אחוזים אזרבייג'נים, 2 אחוזים ארמנים ו־1 אחוז רוסים.