מנגליסי

היא שוכנת במדרון הדרומי של רכס תריאלתי, על גדתו השמאלית של נהר אלגתי, על הכביש מטביליסי לצלקה, בגובה 1,200 מטר מעל פני הים, 45 קילומטרים מטטריצקארו ו־63 קילומטרים מטביליסי.

מזג האוויר בעיירה לח במידה: הטמפרטורה השנתית הממוצעת של האוויר היא 7.9 מעלות, החורף קר במידה והקיץ ארוך, חם ויבש. הטמפרטורה הממוצעת של אוגוסט היא 18.6 מעלות, הנמוכה שנמדדה מינוס 28 והגבוהה 35 מעלות; המשקעים הם 770 מילימטרים בשנה, והשמש זורחת 2,000 שעות בשנה.

מקורה של המילה מנגליסי אינו ברור כל עיקר. המסורת העממית שמרה שני סיפורים על השם: לפי האחד, בכפר קוולתה שליד מנגליסי עשו מגלים, בגאורגית מנגלי, הוא נמגלי, ומכאן נקרא היישוב הסמוך מנגליסי; לפי האחר, נקרא המקום על שמו של בנאי ביזנטי, מנגלי כלשהו, שהקים את הסיוני של מנגליסי. הפרופסור לאון מליקסת־בג סבר שהמילה באה מנמגלי, המגל, דרך הצורות נמגליסי, נמגליסי, מנגליסי ומנגליסי, והפרופסור זורב צ'ומבורידזה דעתו כדעתו. מקורות רוסיים גוזרים את השם ממילה סורית שנעשתה בגאורגית העתיקה נמגלי, מגל; החוקרת קתוון קותתלדזה משערת שהדבר קשור בפולחן ירח עתיק, שעקבותיו נראים באמונות אנשי המקום גם בתקופה הנוצרית.

בעת העתיקה המוקדמת עמד במקומה של מנגליסי יישוב חשוב; לעלייתו עזרה הדרך שקשרה את שידה קרתלי עם דרום גאורגיה, עם ארמניה ועם ביזנטיון. מנגליסי הייתה אחד המקורות שמהם התפשטה הנצרות בגאורגיה: במאה הרביעית נבנה כאן הסיוני של מנגליסי, ומן המאה החמישית נעשה היישוב מושבו של בישוף. מנגליסי וערוץ מנגליסי נזכרים ב„חיי קרתלי“ במאה הרביעית.

אחר כך נוצרה היחידה המנהלית חווי של מנגליסי, אחת משמונה עשרה היחידות שכרתו עם הערבים את תנאי השלום בעצמן. החווי השתרע בין מדרונות דידגורי והר בנדר־בנדן במזרח, רכס ארג'ווני והר סקריסי במערב, רכס בנדר בדרום ורכס דידגורי בצפון. בשנות ה־650 היה חווי מנגליסי שוב אחד ממרכזי קרתלי. במאה העשירית השתייכה מנגליסי לנסיכות קלדקרי, מן המאה האחת־עשרה הייתה כפופה לממלכת גאורגיה עצמה, ומן המאה החמש־עשרה נכנסה אל סברתיאנו.

עד שנת 1682 נשמר במנגליסי מסמר הצלב שעליו, לפי המסורת המקראית, נצלב ישוע. בתקופה הפיאודלית המאוחרת רוקנו המלחמות הבלתי פוסקות את ערוץ האלגתי, ומנגליסי איבדה את חשיבותה הקודמת. משנת 1824 חנה במנגליסי גדוד הגרנדירים השלושה־עשר של אריוון, שהכשיר את האדמה שלא הייתה מיושבת. בראשית המאה העשרים החזיקה מנגליסי שלושה כפרים: כפרו של סרגיי, הנודע בחורשת האורנים שלו, גוליצין — מנגליסי העתיקה — ומנגליסי עצמה, שבה חיו חיילים ותיקים. בשנת 1926 הוקנה ליישוב מעמד של עיירה; בתקופה הסובייטית פעלו כאן חוות חלב, מפעל נעליים, בתי מרפא לילדים, בית קולנוע, שתי ספריות ובית חולים.

מנגליסי והאדמה סביבה עשירות במבנים ארכאולוגיים מן התקופה הפרהיסטורית; רבות עשה לחקירתם לאון מליקסת־בג, שבדק את תלי הקבורה מן הברונזה התיכונה שנמצאו ברמת בדני. בתי קברות מן הסוג הזה נמצאו גם בדרך קוומו צ'לה: את הראשונים חפר אלכסנדר גרן, ושניים נוספים אחריו — מליקסת־בג.

העיירה שוכנת ליד נהר אלגתי, שאורכו המלא 108 קילומטרים ושטח אגנו 763 קילומטרים רבועים; מקורו במדרון הדרומי של רכס תריאלתי, ליד סלעי קלדקרי, בגובה 1,900 מטר מעל פני הים. מנגליסי מצטיינת בשפע מעיינות קטנים; השניים הנחשבים לעשירים במים הם זה שליד הסיוני של מנגליסי וזה שברחוב תשעת האחים. בדרך ממנגליסי לתונתי זורם נהר מוחורה, שעליו נבנה בשנת 1851 גשר מוחרני.

בזמנים שונים חיו במנגליסי, מלבד גאורגים, ארמנים, אוסטים, רוסים, יוונים ואנשי עמים אחרים. לאחר כינון השלטון הסובייטי בגאורגיה רבו בעיירה ובסביבתה אנשים שעברו מרצ'ה ומאימרתי, ומן המאה התשע־עשרה מהווים הרוסים חלק נכבד מתושבי מנגליסי.

מתושבי העיירה 88 אחוזים הם גאורגים, 5 אחוזים ארמנים, 4 אחוזים רוסים ו־1 אחוז יוונים.

לפי נתוני שנת 1893 נמנו בעיירה 907 תושבים; מפקד 1989 מנה 3,939 נפש; מפקד 2002 מנה 2,752 נפש. במפקד 2014 חיו בעיירה 1,441 תושבים — 669 גברים ו־772 נשים.