בדיאני

היא שוכנת בקצה הדרומי־מזרחי של העירייה, בערוץ הצר של נהר חרמי, על גדתו הימנית, בגובה 850 מטר מעל פני הים, ונמתחת מצפון־מערב לדרום־מזרח; מצלקה היא רחוקה כ־30 קילומטרים, וכמעט כך גם מטטריצקארו.

אווירה של בדיאני מצטיין בחורף קר ובקיץ חם למדי; בינואר יורדת הטמפרטורה לעתים עד מינוס 20 מעלות. העיירה וסביבותיה מכוסות יער — אלון, אשור, אגוז, אורן, לבנה ואלסר, ובחגורה העליונה של היער גדל גם אורן ירוק־עד. ביערות מצויים יחמור, חזיר בר, ארנבת, שועל, קיפוד, דוב, זאב ושונר.

בעבר עמד באדמות בדיאני רק מכלול מנזרים, שתולדותיו מתחילות בימי הביניים המוקדמים; המקום נקרא ורדיס צ'לה, חורשת הוורדים. כנסיית בדיאני פעלה עד הסיפוח הקומוניסטי. במפת האימפריה הרוסית משנת 1898 אין למצוא יישוב באדמה הזאת.

העיירה של היום הוקמה בשנת 1954 על בסיס בנייתו של מפל תחנות הכוח של החרמי, ותושביה הראשונים היו העובדים באותה בנייה. בשנת 1963 נפתח כאן בית חולים פסיכונוירולוגי רפובליקני, שתוכנן ל־800 חולים; פעלו מרפאה ובית ספר שתוכנן ל־220 תלמידים, ובאדמות מועצת העיירה שני מחנות פיונרים, האחד ליד חרמהסי והאחר ליד הכפר פנטיאני.

בשלהי שנות ה־1980 ובראשית שנות ה־1990 צמצם המשבר הכלכלי והמדיני את תושבי העיירה צמצום חד. עד שנות ה־1990 היו 90 אחוזים מתושבי בדיאני יוונים. בסוף ספטמבר 1999 התיישבו בעיירה חניכי מרכז הילדים שליד מנזר הנזירות על שם גיורגי מתאצמינדלי ועמם מחנכיהם; המנזר שוקם שנים כמה קודם לכן, והנזירות באו אליו ממנזר ההשתנות בטביליסי.

מתושבי העיירה 55 אחוזים הם גאורגים, 20 אחוזים ארמנים ו־7 אחוזים יוונים.

במפקד 2014 נמנו בעיירה 148 תושבים.