בשתשני

הוא שוכן על גדת נהר אגריצ'אי, צפונית־מזרחית למאגר צלקה, בגובה 1,540 מטר מעל פני הים, 5 קילומטרים מצלקה.

עד שנת 1830 נקרא הכפר בשקנשני; את השם בשתשני העניקו לו יוונים שעברו מחבל ארזורום. עיקר תושבי הכפר היו יוונים פונטיים, הידועים גם כאורומים של צלקה.

בשתשני נוסד באפריל 1830. תושביו היו דוברי יוונית, בעיקר יוצאי העיירות ארגירופוליס ומאדן והכפרים שסביבן; לצד היוונית ידעו גם תורכית. משיצאו ממכורתם הקודמת בשלהי הסתיף לא הספיקו להגיע עד החורף אל המקום שנועד להם וחנו לחורף בקוומו צינצקרו, ושם למדו ילדיהם תורכית במהרה מתוך מפגש עם ילדי היוונים שחיו שם. באביב 1830 היו הראשונים שהתיישבו באדמות נפת צלקה, במקום בשקנשן. על שמו של הכפר החדש פרץ ויכוח חריף, ולבסוף גברה קבוצה קטנה שבאה מן הכפר בשתש, הוא פנדה פטרה, שבנפת ארגירופוליס של חבל טרבזון.

בבשתשני עומדת כנסיית גאורגיוס הקדוש מן המאות העשירית עד השלוש־עשרה בקירוב, ולידה כנסייה מן המאה השביעית. חצי קילומטר צפונית לכפר, באדמות מצודה קיקלופית, שוכנים יישוב מתקופת הברונזה ומן התקופה הפיאודלית, תלי קבורה מתקופת הברונזה ובתי קברות מתקופת הברונזה ומן העת העתיקה; בשנים 1938 ו־1939 חפרה אותם המשלחת הארכאולוגית של תריאלתי בראשותו של בוריס קופטין וחשפה שלוש שכבות תרבות. בשכבת הברונזה הקדומה נמצאו שרידי מבנים וכירה, בור אחסון, ראשי חץ מצור, סכינים, פטיש אבן, ריחיי יד, סליל נחושת, חרוזי זכוכית ואבן צבעונית ופסל חרס של חיה; החומר שייך לתרבות מתקוורי־ארקס.

בסביבות הכפר נחפרו שבעה תלי קבורה: ארבעה מסוף הברונזה הקדומה ושלושה מן הברונזה התיכונה. נמצאו כלי ברונזה, צור ואובסידיאן, תכשיטי זהב, חרוזי אבן צבעונית וכלי חרס מבריקים ושחורים מעוטרים בעלי ציפוי ורוד, הקושרים את תרבות מתקוורי־ארקס ואת תרבות תריאלתי זו בזו. מערבית למצודה הקיקלופית, על גדתו הימנית של האגריצ'אי, נחפר בית קברות מן הברונזה המאוחרת ומן הברזל הקדום, ובו קברי בור וארונות אבן: גביעים חרוטיים מעוטרים, קערות, ראשי חניתות ברונזה בעלי שקע פתוח, פגיונות בעלי להב משולש והפגיונות בעלי הלהב הלהבי המאפיינים את תרבות קולכיס, גרזן, ראשי אלות בעלי חמש בליטות, אבזם בדמות ראש איל וכובע מתכת חרוטי.

צפונית למצודה נחפר בשנת 1939 בית קברות נוסף: באחד עשר קברי בור מכוסים לוחות אבן היה חומר מן המאות השביעית והשישית לפני הספירה — קנקנים שחורים בעלי ידית אחת, מגשים, קערה, ראש חנית מברזל, סכין בעלת ידית אחת וסיכות ברונזה כבדות; חמישים ותשעה ארונות האבן שנחפרו בחלק הדרומי תוארכו בידי קופטין למאה החמישית לפני הספירה. כאן נמצאו לראשונה כלי חרס אדומים ומצופים, שבאו במקום הכלים השחורים והאפורים של תקופת הברזל הקדומה. החומר הארכאולוגי שמור במוזיאון הלאומי של גאורגיה על שם סימון ג'נשיה.

מתושבי הכפר 41 אחוזים הם גאורגים, 39 אחוזים יוונים ו־12.5 אחוזים אזרבייג'נים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 373 תושבים. במפקד 2014 חיו בכפר 335 תושבים — 165 גברים ו־170 נשים.