אחלגורי

העיירה שוכנת בגובה 800 מטר מעל פני הים; מקספי אליה 35 קילומטרים, מטביליסי 67 קילומטרים ומצחינוואלי 110 קילומטרים.

האקלים באחלגורי לח במידה: החורף קר במידה והקיץ ארוך וחם. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 9.6 °C, בינואר -1.6 °C וביולי 20.3 °C; המינימום המוחלט הוא -28 °C והמקסימום המוחלט 38 °C. המשקעים 730 מילימטרים בשנה.

האדם חי באדמת אחלגורי כבר בתקופה הנאוליתית. מן המאה הארבע־עשרה נכלל אחלגורי באריסתוות של קסני.

בשנת 1569 לקח סימון הראשון את אחלגורי מידי האריסתווים בגלל בגידתם, אך האריסתווים השיבו אותו לעצמם במהרה. בשלהי המאה השש־עשרה ובתחילת המאה השבע־עשרה הועבר מרכז האריסתוות של קסני מקוונינפנווי לאחלגורי, ונבנו שם מבצרי־אולם.

לאחלגורי היו קשרי מסחר הדוקים עם חבלים אחרים של גאורגיה ועם הקווקז הצפוני, ומוצרי המלאכה של אחלגורי היו נודעים. העיירה הייתה המרכז התרבותי והחינוכי של האריסתוות של קסני, ובה פעלו איסה אריסתווי ואליזבר אריסתווי.

עד שנת 1781 חיו באחלגורי 88 בתי אב, והוא היה אחת מ־8 עריה של ממלכת קרתלי וקחתי.

בין השנים 1934 ו־1990 נקראה העיירה לנינגורי, ומעמד של עיירה קיבלה בשנת 1960. מועצת העיירה לנינגורי כללה גם את הכפרים דוליאני, איקותי ומוסברוני.

בעיירה פעלו מפעלים לעץ, לגבינה וחמאה, למיצי פירות וללימונדה, מפעל תפירה ומפעל תחבורה, בית דפוס, משקי גידול בעלי חיים ויעור, בית קולנוע ובית חולים.

באחלגורי שרדו חורבותיהם של שלושה מכלולים אדריכליים מן המאה השבע־עשרה.

לאחר הסכסוך הגאורגי־אוסטי נשאר אחלגורי בשיפוטה של גאורגיה; לאחר מלחמת רוסיה וגאורגיה הכניסה הפדרציה הרוסית אותו לשטח הכבוש וקראה לו שוב לנינגורי.

במפקד 2002 נמנו בעיירה 2,500 תושבים, ובמפקד 2015 — 1,033 תושבים.

העיירה כבושה בידי הפדרציה הרוסית.