דוותי

הכפר שוכן בגובה 1,120 מטר מעל פני הים; מדושתי אליו 24 קילומטרים.

דוותי הוא אחד הכפרים הקדומים ביותר של גאורגיה: במאות השביעית עד האחת־עשרה היה באזור הגבול של קחתי־קוחתי, ובמאות החמש־עשרה עד השמונה־עשרה באזור הגבול של ממלכת קחתי, ובמאה האחת־עשרה היה נחלת החורפיסקופ של הקחתים.

הכפר נזכר לראשונה, בשם דאותי, בכתב שחידש גיורגי השלישי בשנת 1170, ואשר ניתן קודם לכן בידי קווירקה מלך הקחתים. לפי אחד מכתביה של תמר המלכה הקדיש בסיל תוחאיסדזה, מורהו הרוחני של המלך קווירקה, את הכפר למנזר שיומגווימה, ומלכי גאורגיה לא ביטלו את ההקדשה הזאת גם לאחר שקחתי צורפה אליהם.

גם בימי תמר המלכה ולשה־גיורגי, בעת פריחתו של שיומגווימה, היה הכפר עם אריסיו ואדמותיו ועם משקו המפותח נחלת המנזר. לאחר התפרקות הממלכה המאוחדת של גאורגיה היה הכפר, בשם דוולתי, חלק מממלכת הקחתים.

במאה החמש־עשרה ובמאה השש־עשרה, בתקופת שקיעתו של שיומגווימה, נחלשו זכויותיו של דוותי על אריסים ואדמות, והשלטון המלכותי של קחתי העביר אותו לקתוליקוסות של מצחתה. במאה השבע־עשרה, בעת התחזקותם של אריסתוויי הארגווי, היה הכפר כפוף להם, ובמחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה, לאחר פירוק האריסתוות של הארגווי, שב והוכפף לשלטון המלכותי של קרתלי וקחתי.

לאחר פשיטותיהם התכופות של אויבים מחוץ, במאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה, שקע משקו של דוותי ותושבי הכפר התמעטו: בכפר נשארו רק בני אודישלידזה, ולכן כונה לזמן מה אודישלידזה. לפי המסורת קשורה השבת שמו הישן של הכפר בשמו של המלך ארקלה השני.

במאה התשע־עשרה ובמאה העשרים גדל מספר תושבי דוותי, בעיקר בשל הגירתם של בני פשאווי; לאחר התיישבותם נוסד בדוותי מקום תפילה — גומחת צלב לשרי.

מדרום־מזרח לכפר שוכנת מצבה של האדריכלות הגאורגית — כנסיית אם האלוהים של דוותי; בשטחה חשפו החפירות הארכאולוגיות של שנת 1985 מצבות אחדות, ועל אחת מהן תואר דגם קדום של האלפבית הגאורגי.

כל תושבי הכפר גאורגים — 100 אחוזים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 212 תושבים — 102 גברים ו־110 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 157 תושבים — 79 גברים ו־78 נשים.