צובני

את צובני מכנים גם צובנבי; זהו מקום היסטורי וגאוגרפי והוא מתוארך לימי הביניים המפותחים. בשנת 1988 ובשנת 1989 חפרה את הכפר הנטוש המשלחת הארכאולוגית של גאורגיה ההררית מן המכון על שם איוונה ג'וואחישווילי, ובראשה עמד רמישווילי: נחשפו שרידי מבני מגורים ומבני משק, ונמצאו שברי כלי חרס מזוגגים ובלתי מזוגגים.

לפי „חיי קרתלי“ המירה נינו הקדושה, מאירת עיניהם של הגאורגים, את בני ההר של ערוץ הארגווי במקומות האלה — את בני צ'ארתלי, את בני פחווי, את בני צילקני ואת בני גודמקרי. בשולי הכפר צ'ינתי קרוי הסלע שהתנשא בשדה לגובה 15 מטר, לפי מסורת העם, אבנה של נינו.

בימי הביניים היה צובני כפר מיושב באריסי הכנסייה. בימי הביניים הקדומים נקראה צובני גם הקהילה שחיה על גדתו השמאלית של הארגווי, מצפון לסגורמו ולחרקי עד ז'ינוואלי.

בשולי הכפר הנטוש, בצפון, על גדתו הימנית של הקוריסחווי, עומדת כנסייה קטנה, 7.5 מטר על 5.2. קירותיה שנשתמרו, בגובה של 0.5 עד 1.5 מטר, בנויים מאבן סלע בינונית מעובדת בגסות, והפתח מצוי בחלקו המערבי של הקיר הדרומי.

האפסיס הוא חצי עגול בצורתו, ובאמצעו שרד חלק משולחן מזבח מלבני; בצידו הצפוני של האפסיס שרידיה של גומחה, ומן הצפון שרד חלק ממחיצת המזבח. לפניה עומד כן מלבני שנשא את הצלב, ובאמצעו גומה מרובעת שעומקה 0.5 מטר, ולאורך שלושת קירות האולם עוברת מדרגת אבן.

ממזרח לכנסייה נפתחו שמונה קברים יחידים וקברי משפחה, המכוונים מזרחה. הקברים משני טיפוסים — קברי בור מכוסים בלוחות אבן וקברי אבן — ומצאים לא נמצאו. שני קברים שנחשפו בתוך הכנסייה לא נפתחו: אחד כיסתה מדרגת הקיר הצפוני, והשני כן הצלב; החומר שנאסף נשמר בבסיס הארכאולוגי של דושתי.