סיוני

הכפר שוכן בגובה 1,860 מטר מעל פני הים; מסטפנצמינדה אליו 8 קילומטרים.

בסיוני עומדת בזיליקה בעלת שלושה אולמות מפנות המאה התשיעית והמאה העשירית, הנקראת סיוני של חווי, והיא בנויה מאבני גזית בגדלים שונים; על הקיר המערבי של המקדש שרדו עקבות של ציור.

סמוך לכנסייה, על שפת צוק תלול, עומד מגדל שמירה בן ארבע קומות בצורת פירמידה. שם, על כן, הוצבה מצבת אבן זיכרון, שבראשונה הכתיר אותה צלב; על אבן אחת שרדו שרידי דמותה של אם האלוהים והילד, ועל אבן היסוד המתומנת חרוטה כתובת אסומתוורולי. בפתח הכנסייה עומדים כורסאות אבן וספסלים שיועדו לזקני חווי.

סיוני הוא אחד היישובים הקדומים ביותר של חווי השוכנים על הדרך, ומבחינה אסטרטגית הייתה לו חשיבות גדולה בימי הביניים הקדומים.

לדעת ההיסטוריון ברדזנישווילי, את חווי, שהופרדה מבחינה מנהלית ממתיולתי, ניהל מראש פקיד בדרגה צבאית ומנהלית. לפי ה„דזגליסדבה“ נקרא הפקיד הזה במאה הארבע־עשרה האריסתווי של סיוני, ומכאן שמושבו של שליט חווי היה מן הסתם סיוני; האריסתווי של סיוני היה כפוף לחצר המלוכה של גאורגיה.

במאה השבע־עשרה, גם לאחר שנחלשה מלכות המלוכה והתפשטו זכויות האריסתווים של ארגווי על חווי, הוסיפו לקרוא להם בשם הישן, האריסתווים של סיוני.

בנייתם של מבני ההגנה בסיוני החלה מן הסתם בימי הביניים הקדומים. לכפר היו גם מקומות מחסה נוספים: סמוך לכנסייה, על גבעה, יש שתי מערות, הנקראות בקתות זמגורי, ורחוק יותר, מדרום־מזרח לפסגת קברג'ינה, יש עוד כמה מערות מחסה.

לאחר ביטול האריסתוות של ארגווי היה סיוני כפוף במישרין לחצר המלוכה של מזרח גאורגיה, לאחד הבטונישווילים. לאחר איחודה של גאורגיה עם רוסיה העניק המינהל הרוסי לסיוני, יחד עם דרך הצבא הגאורגית, חשיבות גדולה.

בשנת 1804 התבצרו במצודת סיוני ההרריים של מזרח גאורגיה שקמו נגד רוסיה, ולאחר קרבות גדולים כבש צבא רוסיה את המצודה. מן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה עבר הכפר אל מקום פתוח.

הגאורגים הם 99.4 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 1926 נמנו בכפר 453 תושבים — 196 גברים ו־257 נשים; מפקד 2002 מנה 384 — 187 גברים ו־197 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 325 תושבים — 157 גברים ו־168 נשים.