מוחרני

הכפר שוכן בגובה 550 מטר מעל פני הים; מן העיר מצחתה אליו 23 קילומטרים. שם הכפר בא מן המילה מוחה, כלומר אלון.

מוחרני הוא אחד הכפרים הישנים של קרתלי, ועד שנות ה־1770 נקרא שיוסובני.

בתקופה העתיקה ובתקופה הפיאודלית המפותחת מילא הקשר של מוחרני, היא השפלה, עם טריאלתי, הוא ההר, תפקיד גדול בהיווסדה של מלכות קרתלי, היא איבריה, ולאחר מכן באיחודה של המדינה הגאורגית. במאות השנייה עד הרביעית היה מרכזו של מוחרני העיר דזליסי.

בתקופתו של וחטנג גורגסלי היה מוחרני, יחד עם בזלתי, לליבתה של הביישופות של צילקני; לפני מצעדיו לאוסטיה חנה גורגסלי עם צבאו במוחרני.

במאה השמינית ובמאה התשיעית עבר מוחרני לשלטונם של נסיכי קחתי, הכורפיסקופים, ואלה העניקו אותו לווסלים שלהם, בני דזגניסדזה, כנחלת תפקיד; בני המשפחה הפיאודלית החזקה דזגניסדזה קראו לעצמם אריסתוות־אריסתווי של זדזני ואדוני מוחרני.

במאה העשירית עמד בידי לאון, מלך האבחזים, שמלך משנת 957 עד שנת 967, לתפוס את מוחרני בימי המלחמות שנלחמו על קחתי, אך שליטי קחתי השיבו אותו לעצמם.

דויד הבנאי לקח מבני דזגניסדזה, יחד עם מצודת זדזני, גם את ארץ מוחרני, ולניהולה מינה פקיד משלו, מנהל מוחרני. מוחרני היה לנחלת המלוכה, וחלק מצמיתיה ואדמותיה הוענק למנזרי שיומגווימה וסווטיצחוולי.

במאה האחת־עשרה ובמאה השתים־עשרה התקדם מוחרני מאוד בכלכלתו: חודשו מערכות ההשקיה הישנות ונבנו חדשות ואמות מים, התקדמו ענפים רבים של החקלאות ונפרסה עבודת תרבות וחינוך. פשיטות המונגולים, תימור וכובשים אחרים פגעו בכלכלת מוחרני ופוררו אותה.

במאה השש־עשרה מוחרני הוא קניינו של בית המלוכה של קרתלי. בשנת 1512 ביקש בגרט, אחיו הצעיר של דויד מלך קרתלי, שיינתן לו מוחרני כנחלת נסיך ושימונה ספספטי של שידה קרתלי, ובתמורה נטל על עצמו להילחם באוו־גיורגי, מלך קחתי; דויד נתן לאחיו את מוחרני כנחלת נסיך ומינה אותו למפקד הדגל של שידה קרתלי. כך נוצרה מנחלות המלוכה הנסיכות סמוחרנבטונו, היא סמוחרנו.

במאה השש־עשרה ובמאה השבע־עשרה היו בני מוחרנבטוני בין חמשת הנסיכים הגדולים של קרתלי ומילאו תפקיד גדול בחיים המדיניים של הארץ. אחרי בגרט ניהלו את סמוחרנבטונו צאצאיו — אשותני, וחטנג, תימורז וקייחוסרו. בשנת 1658 קיבל המוחרנבטוני וחטנג, בנו של תימורז, גם את מלכות קרתלי וניהל את הארץ בשם וחטנג החמישי, שאה־נוואז.

לאחר ייסוד הנסיכות נפרסה במוחרני עבודת ספר וחינוך: העתיקו כתבי יד, ופעלו בו סופרים ומשוררים — בגרט מוחרנבטוני, ברברה, אשתו של קונסטנטינה מוחרנבטוני, וגריגול בגרטיוני־מוחרנלי.

סימון הראשון, מלך קרתלי, נלחם על גירוש העות'מאנים ממזרח גאורגיה. הצבא המאוחד של קרתלי וקחתי שם מצור על טביליסי, וצבא עות'מאני של עשרים אלף איש, שבא לעזרת חיל המצב של טביליסי, חנה בשדה מוחרני. סימון הראשון התנפל על האויב שחנה ליד מוחרני, הכה בו מכה קשה ולקח שלל עצום; הקרב התרחש בשלהי אוגוסט 1582.

ענף בני בגרטיוני־מוחרנבטוני ניהל את כיסא קרתלי עד שנת 1724 ונתן אנשי מדינה, סופרים ומדענים רבים, ובהם גיורגי האחד־עשר, וחטנג השישי ווכושתי בטונישווילי. במחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה עמדו בני מוחרנבטוני לצד ארקלה השני ונלחמו במסירות בלקים ובאויבים חיצוניים אחרים; בשנות ה־1840 ביטל המינהל הרוסי את סמוחרנבטונו.

בכפר עומדת חומת המצודה של בני מוחרנבטוני, שהקים ממוקה מוחרנבטוני בשנת 1733, ובשנת 1756 בנה על חורבותיה הסחלתוחוצסי קונסטנטינה מוחרנבטוני מצודה חדשה.

אל מצודת העיר הפנימית נצמדות משני צדדים חצרות גדולות: צד אחד יועד למגורי האדון הפיאודלי והאחר למחסה התושבים. בפינות המצודה הפנימית עומדים מגדלים גליליים בני שלוש וארבע קומות, ובהם אשנבי ירי, פתחי הטלה ופתחי תותחים. בחלקה הצפוני־מזרחי של המצודה הפנימית נמצאת כנסיית חצר מטיפוס האולם, שחזיתותיה מעוטרות בצלבים ובמעוינים שהוצאו בבנייה של לבנים ושפתחיה מן הדרום ומן המערב; בתוך חומת המצודה עומדות שתי כנסיות מן המאה התשע־עשרה.

בין השנים 1905 ו־1907 התחוללו בסמוחרנו התקוממויות מהפכניות של האיכרים. ב־5 במרץ 1905 נקראו אל לשכת מוחרני איכרי הכפרים מוחרני, דזליסי ומצ'דיג'ווארי, שכרתו עצים על דעת עצמם ביער הנסיכים של מוחרני; לבירור העניין באו מטביליסי ראש הנפה ופקיד בדרגה גבוהה.

אל לשכת הכפר הגיעו נציגיהם של 14 כפרים, עד 800 איש, ולפי ידיעות אחדות 3,000 איש; הנאספים היו חמושים באלות ומקצתם גם בנשק חם.

הצירים שבחרו האיכרים הציגו לממשלה דרישה בת תשעה סעיפים: שלכל כפר יהיה ציר שישתתף בהכרעה הסופית בכל עניין אזרחי ופלילי; שגם לנציגי המעמדות האחרים תינתן הזכות להיות חברים בחברת הכפר; שתימסר לאיכרים כל הקרקע שבשטח הכפר; שעל דסיאטינה של שדה חרוש ישלם האיכר לאוצר 10 קופייקות בלבד, ואילו המרעה והיער יהיו חינם.

בדרישות נאמר גם שהכוהן יקבל את שכרו לפי התעריף שיקבעו האיכרים, שהספריות יהיו חופשיות בלא צנזורה, שהצעירים שייקחו לצבא ישרתו בעבר הקווקז, שבתי ספר ייפתחו גם על חשבון המדינה וגם על חשבון הכפר ויהיו בעלי נטייה חקלאית, שההוראה תהיה בלשון הגאורגית ובחלקה גם ברוסית, שהבלו יבוטל ושיוכרז חופש הכתיבה והדפוס. הצירים נתנו לממשלה זמן עד ה־14 במרץ למלא את הדרישות.

כדי להעניש את המתקוממים נשלח מטביליסי גדוד אחד של צבא, והצבא הוצב בכפרים דזליסי, צילקני ומצ'דיג'ווארי, שאיכריהם לקחו חלק פעיל במיוחד בהתקוממויות.

איכרי מצ'דיג'ווארי סירבו לשלם את דמי החכירה לאיוונה בגרטיוני־מוחרנבטוני. הבוקאולי עצר שלושה איכרים ואיים בעונש, ואיכרי מצ'דיג'ווארי והכפרים הסמוכים שחררו את העצורים; אל הכפר נשלח צבא — חצי מאה וכמה קוזקים — והם לקחו מן התושבים את דמי החכירה בכוח.

ב־3 באוגוסט 1905 התכנסו ליד ארמונם של בני מוחרנבטוני, שם נמצא היום משק הלימוד והניסוי של מוחרני, עד 1,000 איכרים. בין החיילים והאיכרים התחולל עימות מזוין, ובו נפלו קורבנות מצד האיכרים. ב־5 באוגוסט בא לעזרת בני מוחרנבטוני הנסיך אמילחווארי עם צבא, אך לא עמד בכך, וב־10 באוגוסט, לאור היום, הרגו האיכרים את הנסיך איוונה מוחרנבטוני.

ב־28 בינואר 1906, כדי לתפוס את מנהיגי המהפכה, נשלחו אל הכפר פלוגות קוזקים רבות אלפים וחמושות היטב. בבוקר אותו יום אספו הקוזקים את האנשים בכוח ליד בית הספר של הכפר ודרשו לנקוב בשמות המסיתים המהפכנים; העם לא הסגיר את המסיתים. אז הטילו על בתי החשודים רימונים מתותחים והרסו אותם, ועל הכפר הטילו קנס כספי על הסתרת המסיתים והכריחו אותו לשלם את המס כפליים.

בתחילת שנת 1922 ייסדו איכרי הכפר את האגודה מגוברובה, שאושרה מבחינה חוקית בהחלטת הקומיסריון העממי לחקלאות של הרפובליקה הסובייטית הגאורגית מן ה־15 בפברואר 1922; לאגודה היו תקנות.

בשנת 1883 בא אל מארחי הכפר המחזאי הרוסי אלכסנדר אוסטרובסקי.

בכפר שרדו טירתם של נסיכי בגרטיוני־מוחרנלי ואחוזה מאוחרת יותר עם פארק; מצודת מוחרני היא מן המצודות הגדולות של גאורגיה בימי הביניים.

במוחרני מפותח גידול הגפן ופועלת חוות עופות; בשנת 2008 נפתח בכפר בית ספר ציבורי משוחזר.

הגאורגים הם 95.8 אחוזים מתושבי הכפר, האזרבייג'נים 2.6 אחוזים והאוסטים 0.9 אחוזים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 6,239 תושבים. במפקד 2014 חיו בכפר 6,197 תושבים.