צילקני

בצילקני יש בית ספר ציבורי.

צילקני הוא מצבה היסטורית והוא מיושב מתקופת הברונזה המאוחרת. בצמיחתו של הכפר מילא תפקיד גדול מקומו הגאוגרפי: כאן נפגשו הדרכים של קרתלי־קחתי ושל ארצו, ולדרך ארצו קראו שער צילקני.

במאה השישית פעל בצילקני איסה מצילקני, אחד האבות הסורים, והמסורת מייחסת לו את בניית תעלת ההשקיה, תעלת צילקני.

כאשר התפשטה הנצרות בארץ ההר נוצרה הביישופות של צילקני, שבה נכללו מוחרני, בזלתי, מתיולתי, גודמקרי וחווי; הביישופות לא בוטלה גם בימי הביניים המאוחרים.

במאה השמינית ובמאה התשיעית צילקני שייך פעם לקרתלי ופעם לקחתי, ולקחתו לעצמם ניסו האריסתווים של מוחרני, בני דזגניסדזה. במאה האחת־עשרה תפס מודסטו, אחי האריסתווי, את הצמיתים ואת האדמות של ביישופות צילקני, ואילו דויד הבנאי השיב את האדמות שנתפסו לביישופות.

בשנות ה־1060 הכה בגרט הרביעי ליד צילקני את פדלון, אמיר גנג'ה, והניסו.

במאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה פגעו פשיטות התורכים, הקיזילבאשים ובייחוד הלקים בצילקני פגיעה גדולה. עד שנת 1770 נחשב צילקני לעיר וגרו בו 700 בתי אב.

ב־17 ביוני 1918 פרצה בצילקני התקוממות האיכרים של דושתי.

ממזרח לכפר, במרחק 1.5 קילומטרים, נמצאה מצבה ארכאולוגית מן התקופה הנוצרית הקדומה, מן המאה הרביעית ומן המאה החמישית — כוך תת־קרקעי, שהיה מן הסתם מקום מנוחתם של אנשי כנסייה נכבדים.

את הכוך חפרו בשנת 1979: בו שכבו שמונה גברים עטופים בתכריכים, שנקברו לפי המנהג הנוצרי — פרקדן, ראשם לעבר מערב; בעת החפירה נמצא הכוך שדוד. ממערב לכוך נתגלו שרידיו של מקדש בעל אפסיס חצי־עגול, ומצפון חלק מחומה בנויה מאבני נחל.

בצילקני עומד מקדש צילקני, שהיה מושבו של הביישוף. המקדש נבנה בשלהי המאה הרביעית ובמחצית הראשונה של המאה החמישית והיה כנסיית אולם; בפנות המאה החמישית והמאה השישית הוכלל במסגרת בזיליקה חדשה בת שלושה אולמות, ובתקופה הפיאודלית המפותחת נכללו שני המבנים בתוך מקדש כיפה חדש.

המקדש הוא מבנה כיפה מרכזי ובנוי מאבני גזית מסותתות של אבן חול. צוואר הכיפה נשען על ארבעה עמודים העומדים חופשיים, והמעבר אליו נעשה בעזרת מפרשים; בכיפה 12 חלונות.

עיטורי פנים המקדש וחזיתותיו שונים זה מזה מאוד, שכן בכל שינוי ושיקום עיטרו את המקדש בגילופים שהלמו את זמנם; כיום שרדו במקדש חלקים ושברים בודדים המעוטרים בעיטור של התקופה הקדומה ושל התקופה הפיאודלית המפותחת והמאוחרת.

הציור שרד רק בכיפה והוא שייך למאות השש־עשרה עד השמונה־עשרה: הוא עשוי בגוני דובדבן חיוור, אדמדם, צהוב וכחול, הדמויות קטנות בגודלן והשרטוט גס.

את המקדש מקיפה חומה שנבנתה במחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה; מחוץ לחומה הזאת, בצפון ובמערב, שרדו שרידיה של חומה קדומה יותר. אשנבי ירי שרדו רק בקירות המזרחי והדרומי, ובכל פינה של החומה עומד מגדל עגול בתוכניתו; במאה התשע־עשרה נבנה מעל פתח המגדל הדרומי־מזרחי מגדל פעמונים.

צילקני הוא מרכז הדיוקסיה של צילקני ודושתי. לצד הכפר עוברת הדרך הצבאית הגאורגית, ובשנת 1801 הוקמה ליד הכפר תחנת דואר של אותה דרך.

חפירות חשפו בצילקני כנסייה נוצרית קדומה מן המאה השנייה והשלישית, שבנייתה מיוחסת לבקר, בנו של מיריאן המלך הנוצרי הראשון; במאה החמישית נעשה צילקני מרכז הביישופות, ובמאה השמינית הוקפה שטחו בחומות מצודה.

במאה התשע־עשרה שוחזר המכלול האדריכלי. בקתדרלה של צילקני שמורה אייקון אם האלוהים של צילקני, ובכפר נמצא קברו של איסה הקדוש מצילקני.

הגאורגים הם 98.3 אחוזים מתושבי הכפר.

לפי נתוני שנת 1911 נמנו בכפר 1,252 תושבים; מפקד 2002 מנה 2,767 נפש. במפקד 2014 חיו בכפר 3,590 תושבים.