זרגולה

הוא שוכן במדרון המערבי של אגן צגרי, בגיא הנמקשורי, יובל ימני של הצחניסצקאלי, בגובה 780 מטר מעל פני הים, 5 קילומטרים מצגרי.

בשטחה של זרגולה נמצא יישוב קטן מן העת העתיקה, הקשור לתקופה ההלניסטית, ומטמון מטבעות קולכיים מן המאה הרביעית לפני הספירה, השמור במוזיאון הלאומי של גאורגיה על שם סימון ג'נשיה.

את הכפר הקימה משפחת קופליאני, ומאז ומתמיד מהווים בני קופליאני את רוב תושביו. רשומות הכנסייה והמסורת שבעל פה קושרות את ייסוד הכפר לראש השלוחה הזרגולית, קציה קופליאני. לפי המסורת בא האב הקדמון המשותף קציה מגוריה — קופלאישווילי לפי שם משפחתו, קובלדזה לפי גרסה אחרת — ושירת בחצר שליטי גוריה; לאחר זמן עבר עם ביתו לממלכת אימרתי והוסיף לשרת בחצר המלך. קציה ובניו תרמו הרבה למלחמה בעות'מאנים ולשיקומה של אימרתי החרבה, ועל כן העניק לו בגרט השלישי מלך אימרתי אחוזה בלצ'חומי ומינה אותו למוראווי של האדמות שנמסרו לו. קציה התיישב בקרבת לוחוונו וייסד את זרגולה; שלושת בניו נחשבים לאבות הקדמונים של כל תושבי הכפר, ולכבוד קציה עצמו קוראים לבני קופליאני של זרגולה גם קציאיסנבי.

לפי הגרסה המהימנה ביותר נוסד הכפר בשנת 1660, ולפי אחרת בשנת 1535 בקירוב. בני קופליאני שבכאן נשאו את התואר מוראווי; בחלוקה המנהלית של נסיכות אודישי היה סקופליאנו, מוראוות צבאית קטנה שאיחדה את זרגולה, לוחוונו וארבעה־עשר כפרים נוספים. בני קופליאני של זרגולה זכו בחסדו ובחסותו של מלך אימרתי ולפיכך התייצבו נגד בני דדיאני, שלא כבני קופליאני של לוחוונו, שאחזו בשליט אודישי.

בשנת 1936, בהוראתו של לברנטי בריה, הועברו רוב תושבי הכפר לאבחזיה.

בין אתריו של הכפר היישוב מן העת העתיקה, חורבות כנסיית המלאך הראשי שנבנתה בשנת 1871, ושרידי יסודותיה של כנסיית משפחת קופליאני ושל מבצר המוראווים.

בימינו זרגולה ריקה כמעט: מחמת תשתית שאינה מתוקנת, היעדר תמיכות ודלות אמצעי הקיום מאבד הכפר את אנשיו. במפקד 2014 נמנו בזרגולה 42 תושבים — 28 גברים ו־14 נשים, וכל האוכלוסייה הייתה גאורגית.