רוחי

הוא שוכן בשפלת אודישי, על גדתו השמאלית של נהר אנגורי, על הכביש מזוגדידי לגלי, בגובה 100 מטר מעל פני הים, 5 קילומטרים מן העיר זוגדידי.

רוחי הייתה מן העיירות העתיקות ביותר של מערב גאורגיה. לפי עדותו של ארקנג'לו למברטי הייתה במחצית הראשונה של המאה השבע־עשרה בסמגרלו עיר אחת בלבד — רוחי; את הדבר מאשרת גם עדותו של אלצ'ין, האומר שמקומות סחר לא היו בסמגרלו ורק במקום אחד עמדו ארבעים בתים ארמניים ועשרה יהודיים. למברטי כינה את רוחי עיר הארמנים; גם לשרדן הייתה רוחי ידועה כמקום בעל חשיבות, וניקולאס ויטסן מכנה אותה עירה הראשית של סמגרלו.

בשנת 1920 נמצאו ברוחי, בקבר שנתגלה במקרה ליד נהר אנגורי, יחד עם חפצי זהב, סטטר זהב של אלכסנדר הגדול וחיקוי זהב לסטטר של ליסימכוס; ובשנת 1930 הוצא כאן מן האדמה מטמון שלם של מטבעות כסף.

את המקום העתיק הזה חידש לוון השני דדיאני: לדברי וחושטי בנה את מצודת רוחי הגדולה בשנת 1647. לוון לא הסתפק בבניית המצודה — הוא הושיב כאן סוחרים שהובאו מצ'חרי שבממלכת אימרתי והפך את רוחי לעיר; על כך מעיד גם פרסדן גורגיג'נידזה.

כוחה של רוחי לא האריך ימים: בשנת 1725 הרסו אותה העות'מאנים בלי חמלה, בראותם בה מעוז פנימי של סמגרלו, ועל חשבונה חיזקו את אנקליה על חוף הים השחור. מאז ירדה חשיבותה של רוחי; לפי עדותו של יזיקוב הייתה בשנות ה־1760 וה־1770 מעוז בלבד, אף שבמסמך משנת 1770 עוד נזכרת העיר רוחי.

לעיירה הקטנה של המאה השבע־עשרה היו ביצורים של ממש: מצודה שחוזקה בחומות איתנות ובמגדלים, ומשלושה צדדים הקיף אותה נהר רוחי, וזרימתו מותירה רושם כאילו הובל סביב המצודה בידי אדם. את השטח המוקף חומות משוננות מכנה מחבר תוכנית רוחי משנת 1770 מצודה, ובתוכה מסומנת לחוד מצודת הפנים; שתיהן חוזקו במגדלים. מאותה תוכנית ניכר שבשנות ה־1770 הייתה רוחי מצודה יותר מאשר עיר.

בתקופה הסובייטית פעל בכפר קולחוז „סקרתוולו“, שעד שנת 1953 נשא את שמו של בריה; בראשו עמדו גריגול סחולוחיה, אנתימוז רוגווה ואלכסנדר קותליה. בקולחוז זה עבדו גיבורי העבודה הסוציאליסטית שורה בחטדזה, דפינו ננווה, אדלינה פרצוואניה, ווינרי סחולוחיה ובגו צ'קדואה.

מתושבי הכפר 99.9 אחוזים הם גאורגים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 5,466 תושבים — 2,517 גברים ו־2,949 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 2,784 תושבים — 1,346 גברים ו־1,438 נשים.