וצ'יאני

על פי „הדפתר הגדול של וילאיית גורג'יסתאן“ משנת 1595 השתייכה וצ'יאני, כפר בג'וואחתי שכבשו אז העות'מאנים, לנאחיית אקשהיר שבליווא אחלקלקי. חיו שם שבעה־עשר בתי אב גאורגיים: הם החזיקו כבשים, חזירים ודבורים, גידלו ירקות, חיטה, שעורה, שיפון, זרע פשתן לשמן ואספסת, ושילמו מס של 19,500 אקצ'ה. בשנים 1703–1704 הייתה וצ'יאני כפופה לחליל אחד והוטלו עליה 6,000 אקצ'ה.

יוהאן גילדנשטדט, שסייר בגאורגיה בשנים 1771–1772, מציין את וצ'יאני כאחד הכפרים הגדולים של ג'וואחתי. בשנת 1790, במהלך המסע בג'וואחתי נגד הטורקים והלזגינים, כבש הנסיך דוויד את מצודת וצ'יאני. בהסכם השלום של אדריאנופוליס משנת 1829 עברה וצ'יאני, יחד עם שאר חלקיה של דרום גאורגיה, לאימפריה הרוסית.

במפקד 2024 חיו בכפר 1,775 תושבים.