ברשואתי

הכפר שוכן בגובה 840 מטר מעל פני הים; מגורי אליו 20 קילומטרים לצד צפון־מזרח.

בשנת 1863 הטילו האדונים מבית אמילחווארי על החקלאים, מלבד המס בעין, גם מס כספי של 2,423 רובל. הדבר עורר מחאה, והחקלאים נאספו במרכז הכפר, במקום שבו עומד היום בית הספר הציבורי. פקידי הצאר ניסו להרגיע את החקלאים בדרכי שלום ולא הועילו: בכפר הוצב כוח ענישה, החקלאים נסו אל היער, ובתמיכת השלטונות הענישו האדונים כמה משפחות חקלאים והחריבו את בתיהן, ובסופו של דבר שברו את ההתנגדות.

ביום 18 בנובמבר 1903 עבר שוטר הגליל עם שומריו בכפר ודרש את כספו של הרופא. אספת הכפר סירבה לשלם את המס, שכן הרופא שירת רק את האמידים, רפא את החקלאים לעתים רחוקות וגבה מהם שכר גבוה. השוטר ציווה על שומריו לקחת את הכסף בכוח, והחקלאים גירשו מן הכפר גם אותו וגם את שומריו. בערב חזר מגורי עם 50 קוזקים, ואולם בקרב פנים אל פנים הדפו החקלאים גם את הקוזקים. למחרת בא אל הכפר ראש נפת גורי עם שלוש מאות חיילים, החריב את הכפר, עצר כמה חקלאים וגבה את המס בכוח.

בתחילת פברואר 1906 דרשה הממשלה מן החקלאים להסגיר את אנשי הפלוגות האדומות וקיבלה סירוב מוחלט. ראש הכפר, בעזרת השומרים, הכניס את החקלאים אל הנהר ביום של כפור, אחר כך נעל אותם בבגדיהם הרטובים באסם ואיים עליהם במוות, ואף על פי כן לא הסגירו החקלאים את האנשים; אחר כך נקמו אנשי הפלוגות האדומות והרגו את ראש הכפר ברשואתי.

בהחלטת המועצה העליונה של הרפובליקה הסובייטית הגאורגית מיום 3 באוקטובר 1951 אוחדו כפרי המועצה הכפרית של ברשואתי — דידי ברשואתי ופטרה ברשואתי — לכפר אחד ושמו ברשואתי.

הגאורגים הם 97.5 אחוזים מתושבי הכפר והאוסטים 1.1 אחוזים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 1,045 תושבים — 495 גברים ו־550 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 837 תושבים — 429 גברים ו־408 נשים.