רקוני

הכפר שוכן בגובה 885 מטר מעל פני הים; מקספי אליו כ־18 קילומטרים לצד דרום־מערב. ברקוני ובסביבתו שרדו אתרי היסטוריה ותרבות: מכלול המנזר של רקוני, כנסיית גאורגיוס הקדוש של סמוצ'לו ומשכנו של שמעון עמוד.

על פי המסורת עמד ברקוני עץ תפילה, עץ טיליה גדול, שעליו תלו המתפללים את מנחותיהם; טקס זה, הנפוץ גם בחלקים אחרים של גאורגיה, בא מימי האלילות.

במאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה עברה ברקוני דרך חשובה של מסחר ושל צבא, שחיברה את שידה קרתלי עם מחוזות הדרום של גאורגיה, ג'אווחתי וטריאלתי, ומשם, דרך סומחיתי, עם המזרח הקרוב. דבר זה הביא לבנייה מנזרית רבה ברקוני ובסביבתו.

בכלכלתו של רקוני היה תפקיד גם לאוצרות האדמה — למתכות ולכסף: וכושתי בגרטיוני כותב שיש כאן עפרות פליז לרוב ושמדברים גם על כסף. לאחר מכן, בפקודת המלך ארקלה השני, שנולד בשנת 1720 ומת בשנת 1798, הוכנס רקוני, נחלת בני ג'אווחישווילי, לרשימת המקומות שבהם היה לחפש זהב וכסף.

במחצית השנייה של המאה השלוש־עשרה קנה האציל הגדול והמדינאי קחה תורלי את הכפר חוולה והקדיש אותו למנזר רקוני. בשנת 1400 שדדו צבאותיו של תימור, הכובש שנולד בשנת 1336 ומת בשנת 1405, את הכפר ואת הכנסיות והמנזרים שסביבו.

במאות השש־עשרה עד השמונה־עשרה היה רקוני מקום מבוצר היטב. בין השנים 1690 ו־1695 מצא בו מקלט עם משפחתו גיורגי האחד־עשר, מלך קרתלי, שמלך משנת 1677 עד שנת 1688, ומכאן נלחם בצבאו של ארקלה הראשון, שמלך משנת 1688 עד שנת 1703; לאחר שהובס נמלט גיורגי האחד־עשר עם משפחתו לגאורגיה המערבית.

בימי מהפכת 1905 הייתה ברקוני סדנה ומעבדה שבהן הכינו נשק וחומרי נפץ לצורך ההתקוממות המזוינת. באוגוסט ובספטמבר 1991 הוצבה בגיא רקוני יחידה של המשמר הלאומי של גאורגיה בפיקודו של תנגיז קיטוווני, שלא צייתה לנשיא גאורגיה.

הגאורגים הם 66.7 אחוזים מתושבי הכפר והאוסטים 33.3 אחוזים.

במפקד 2014 נמנו בכפר 6 תושבים — 1 גבר ו־5 נשים.