אלי

הכפר שוכן בגובה 760 מטר מעל פני הים; ממרכז העירייה אליו 22 קילומטרים. בקהילה כלולים אלי, אחלובני, ברילי, דומצחווי, זמו אדזוויסי, קלדיסצקרו, מצחתיסג'ווארי, נבחתווי, אוצלווי וקינדזתי.

בין כפרי עמק הצ'רתחווי אלי ראשון במספר תושביו. בכפר חיות משפחות נוזדזה, אחלקצי, גגנידזה, גלשווילי, פפואשווילי, סחילדזה, קוליג'נובי, גרסוונובי, לולדזה וטבשידזה; בולטות ביניהן משפחות נוזדזה, שלהן 11 שמות ענף בכפר: איווניקיאנתי, גבליאנתי, דתיליאנתי, אגשנאנתי, ממוקיאנתי, אומצרוסאנתי, צוריאנתי, גוגליאנתי, שיואנתי, גיגלאנתי ובסאנתי.

בכפר עומדות כנסיות דדגוותיסה, קווירצחוולי, אם האלוהים ואוסנתי.

אלי שכן בצומת ההיסטורי של דרכי מזרח גאורגיה ומערבה ומילא תפקיד חשוב בחיי המסחר והכלכלה של הארץ, ודבר זה קידם את הפיכתו לעיר במאה השתים־עשרה. מצפון הגן עליו מבצר אלי, ומדרום מבצר נבחתווי. בימי השלטון המונגולי שקע אלי ונעשה עיר קטנה, ובמאה השמונה־עשרה שב והתעלה ונעשה אחת העיירות הראשיות של זמו קרתלי; אלי היה עיר מלוכה, ומושל ניהל אותה.

מצאים שנמצאו במקרה מלמדים שאלי יושב מימי קדם: מדרום למבצר אלי חשפו החפירות יישוב נרחב מן העת העתיקה המוקדמת. וכושתי בגרטיוני מכנה את אלי עיר קטנה, ובהיסטוריוגרפיה הגאורגית הושמעה הדעה שאלי קם כעיר במאות האחת־עשרה והשתים־עשרה. לפי כתבו של קוצנה אמירג'יבי הגיעו סחורותיהם של הארמנים והיהודים שישבו כאן עד טביליסי ועד קוטאיסי; גם ז'אן שרדן מכנה את אלי עיר.

בשנת 1715 גרו באלי 22 בתי אב, ולפי הדפתר הגדול של וילאיית טיפליס משנת 1728 — 193 בתי אב; באותה עת היה אלי כפוף לבני אמילחווארי ונכלל בנחייה של סמילחוורו. לפי נתוני 1818 היו בכפר 250 איש, ולפי המפקד הקמרלי של 1865 — 93 בתי אב, מהם 90 של אריסי המדינה ו־3 של אריסים מחויבים לזמן.

במפקד 1886 גרו באלי כבר 199 בתי אב: 618 גברים ו־485 נשים, 1,103 תושבים בסך הכול. לפי ההרכב הלאומי היו 161 בתי אב גאורגים ו־45 ארמנים; יהודים לא חיו באלי באותה עת.

במפקד 2002 חיו בכפר 1,375 איש, במפקד 2014 — 1,068, ובמפקד 2024 — 920.

הגאורגים הם 99.9 אחוזים מתושבי הכפר.