ביצ'וינתה היא עיירה בגאורגיה, באדמת עיריית גגרה שברפובליקה האוטונומית אבחזיה. היא שוכנת על חוף הים השחור, על גדתו השמאלית של נהר בזיפי, על הכף שבאותו שם, 22 קילומטרים מדרום לגגרה ו־80 קילומטרים מסוחומי.
אודות
שמה הגאורגי והאבחזי של העיירה, כמו שמה היווני העתיק פיטיונט, בא מן האורן; על הכף גדלים עד היום חורשי אורן עתיקים, ולאורך שבעה קילומטרים של החוף נמשך יער האורן העתיק של שמורת המדינה של ביצ'וינתה.
האוויר כאן ימי, לח ומתון: חורף חם וקיץ חם במידה. הטמפרטורה הממוצעת של השנה היא 14.6 מעלות, של ינואר 6.2 ושל אוגוסט 24; המשקעים בשנה הם 1,501 מילימטרים, ורובם בינואר, 160 מילימטרים. מחודש מאי עד נובמבר חמים מי הים על פני השטח יותר מ־20 מעלות, לחות האוויר ביולי ובאוגוסט היא 80 אחוזים, והשמש זורחת 1,800 שעות בשנה. ביצ'וינתה היא אתר מרפא אקלימי לחוף הים ובו חוף חול טוב; ההוריות הן מחלות מתמשכות של איברי הנשימה, של הלב והכלים ושל מערכת העצבים, והעונה נמשכת כל השנה.
מטמון גרזני ארד שנמצא על הכף, וכלי החרס המכונים „כלי אריג“ המאפיינים את יישובי קולכיס העתיקים שבדיונות, מראים כי במחצית השנייה של האלף השני ובמאות הראשונות של האלף הראשון לפני הספירה היו על כף ביצ'וינתה יישובים קולכיים. ביצ'וינתה נזכרת ראשונה ב„גאוגרפיה“ של סטרבון, בשם פיטיונט הגדולה; סטרבון נסמך על עדותו של ארטמידורוס מאפסוס, הגאוגרף היווני של המאה השנייה לפני הספירה.
החפירות הארכאולוגיות נמשכו משנת 1952: מן השנים 1952 עד 1974 הנהיג את המשלחת אנדריה אפקידזה, ומשנת 1975 גריגול לורדקיפנידזה. כלי החרס בלכה אדומה, המטבעות ושברי הכתובות היווניות והלטיניות מראים כי בעת העתיקה המאוחרת הייתה ביצ'וינתה מרכז חזק של תרבות, מסחר ומלאכה. נחשפה מצודה מן המאות השנייה עד הרביעית, שקירותיה מחוזקים בסמוכות ובמגדלים; בתוך החומה עמד מערך שלם של מבנים — בתי מושב ומבני הגנה, פולחן ומשק: מרחץ, מרתף יין, כבשן חרס ובית מלאכה לצורפות. מערכת הביוב מורה על רמתה הגבוהה של תרבות הסניטציה העירונית בעת העתיקה המאוחרת.
בעיר העתיקה נמצאו גם חורבות בזיליקה בת שלוש ספינות, ואפסיס מחומש בולט מן הקיר; הספינה האמצעית הרחבה הופרדה מן הספינות הצדיות בחמישה זוגות עמודים, וממערב נסמך אליה נרתקס, שנקשר אל הספינות בשלושה פתחים. כנסייה זו היא מן המאה החמישית והוקמה על חורבות בזיליקה קדומה יותר מן המאה הרביעית, שהייתה גדולה ומעוטרת בעושר רב יותר, כעדות שברי השיש והרצפה המשובצת פסיפס. מערבית לכנסייה הישנה מצויות חורבות כנסייה נוספת וקטנה יותר, מן המאות השישית והשביעית; וביער שעל שפת הים נחפרה כנסייה בעלת שני אפסיסים מן המאה השישית.
במרכז העיירה, 300 מטרים מן העיר העתיקה, עומדת כנסיית הכיפה הגדולה מסוף המאה העשירית וראשית המאה האחת־עשרה: במזרח שלושה אפסיסים בולטים, במערב נרתקס, והכיפה העגולה הרחבה נשענת על שני עמודים חופשיים ועל בליטות קיר אפסיס המזבח. בשנות ה־1860 טויחו קירות הכנסייה והולבנו; שרדו שברי ציור הקיר מן המאה השש־עשרה.
מן המאות השנייה והשלישית עמד במצודת ביצ'וינתה חיל מצב רומי, ששמר על גבולותיה הצפוניים־מזרחיים של האימפריה הרומית. ביצ'וינתה הייתה אחד ממרכזי הנצרות הקדומים ביותר: ברביע הראשון של המאה הרביעית הייתה כאן כהונת הגמון, וסטרטופילוס, הגמון ביצ'וינתה, השתתף בוועידה האקומנית הראשונה בניקיאה בשנת 325. לאחר הקמת ממלכת אבחזיה ישב בביצ'וינתה הקתוליקוס של אבחזיה, ולאחר התפרקות הממלכה הגאורגית המאוחדת, במאות החמש־עשרה והשש־עשרה, הקתוליקוס־פטריארך של אבחזיה.
בתקופה הסובייטית הייתה ביצ'וינתה מקום מנוחה של צמרת הפוליטיקה של ברית המועצות; מעמד של עיירה ניתן לה בשנת 1963, ומן השנים 1959 עד 1967 נבנה מכלול מרפא גדול לפי תוכניתו של האדריכל מיכאיל פוסוחין ואחרים — בתי ההארחה נועדו ל־3 אלפים מבקרים. בשנת 1974 נערך בביצ'וינתה מפגש בין ז'ורז' פומפידו, נשיא צרפת, ובין לאוניד ברז'נייב, המזכיר הכללי של ברית המועצות. באותן שנים פעלו חוות עופות ומפעל דגים.
במפקד 1989 נמנו בעיירה 11,000 תושבים.
