אוקומי

הכפר שוכן בגובה 200 מטר מעל פני הים; מגלי אליו 25 קילומטרים.

הכפר מחולק מאז ומקדם לשלושה רבעים: אבלסקיראה, היא סבוליסקיריו, אגואיוארה, היא אגווורה, ואואקום־אגו — אוקומי גופה.

בשנת 1810, לאחר שסופחה אבחזיה אל האימפריה הרוסית, נעשתה אוקומי המרכז המנהלי של סמורזקנו, ומרכז נפת סמורזקנו נשארה עד תחילת המאה העשרים, אז העבירה מנהלת פלך קוטאיסי את המרכז לגלי, השוכנת על הדרך הראשית.

בשנת 1851 נפתח באוקומי בית הספר הראשון באבחזיה, ואליו באו ילדים מכל סמורזקנו ומחבלים אחרים של אבחזיה.

הנוסעת האיטלקית קרלה סרנה, שהייתה באבחזיה במחציתה השנייה של המאה התשע־עשרה, מתארת את אוקומי כמרכזו המנהלי של החבל: במאי 1876 היו בכפר כשלושת אלפים נפש, רובם נסיכים ואצילים שהחזיקו באדמות טובות; באדמה המושקית היטב היה התירוס היבול היחיד ובמקומות מעטים גם מעט חיטה, ורכושם של האיכרים היה הבקר. לדבריה של סרנה למדו אז בבית הספר של אוקומי 76 תלמידים, והפנימייה שלידו, שנבנתה בכספי תושבי הסביבה, נועדה לארבעים; את התוכנית — קריאה, כתיבה, חשבון, ראשית הגאומטריה, רישום, גאוגרפיה, היסטוריה מקודשת, הכתבות וחיבורים — לימדו ברוסית שני מורים, ואת החינוך הדתי העניק בגאורגית כוהן גאורגי. בכפר היה גם שוק, ורוב הסוחרים בו היו מגרלים.

בשלהי המאה התשע־עשרה נחלקה סמורזקנו לשני אזורי לשון — האזור דובר האבחזית, שכלל את כפריה העליונים והצפוניים של הנפה, והאזור דובר המגרלית, שהיה גדול בשטחו ובמספר תושביו; בין שני האזורים עמדו כפרים מעורבים, ובהם אוקומי. לפי עדותו של הוגו שוכרדט, בסוף המאה התשע־עשרה נשמעה הלשון האבחזית בקהילות בדיה, אוקומי, צ'חורתולי, גלי וצרצ'ה, ובסבריו, באוטובאיה ובדיחזורגה דיברו מגרלית. במפקד 1926 הצהירו רק 5.4 אחוזים מתושבי אוקומי על האבחזית כלשון אמם, אך לפי עדות בני הזמן הייתה האבחזית מוכרת לרבים יותר מאנשי אוקומי.

בשנת 1855 עמדו בכפר עדיין חורבותיה של כנסייה יוונית עתיקה.

באוקומי נולדו המדינאי אקקי צ'חנקלי ובנו אלקסי צ'חנקלי.

לפי נתוני שנת 1876 נמנו בכפר 2,813 תושבים, ובמפקד 1989 — 3,514. במפקד 2011 נמנו באוקומי 2,239 תושבים, בעיקר גאורגים — 98.3 אחוזים.

הכפר כבוש בידי הפדרציה הרוסית.