קתדרלת בדיה

קתדרלת אם האלוהים בבדיה עומדת במרכז הכפר בדיה, במרחק 25 קילומטר מאוצ'מצ'ירה. לפי החלוקה המנהלית של גאורגיה שייך הכפר לעיריית גאלי שברפובליקה האוטונומית אבחזיה (מקורות אנציקלופדיים גאורגיים משייכים אותו לעיריית אוצ'מצ'ירה; במנהל דה־פקטו הוא במחוז תקוורצ'לי). מתחם המנזר היה מוקף חומה, ונוסף על הקתדרלה הוא כולל את מגדל הפעמונים ואת שרידי ארמון המטרופוליטים של בדיה בן שתי הקומות.

הקתדרלה היא מבנה צלבי־כיפתי מטיפוס "הצלב החקוק": צלב הנתון בתוך מלבן, שזרועו המזרחית מסתיימת באפסידה ושאר זרועותיו מלבניות. הכיפה נשענה במזרח על קירות המזבח ובמערב על שני עמודים חופשיים; הכיפה בעלת ארבעה־עשר הפאות ותופה קרסו. מעל הסטראות הצפונית והדרומית יש יציע. החזיתות מצופות אבן חול מסותתת ועוטרו בשערים מגולפים, במסגרות חלונות ובכרכובים; חלק מן האבנים המגולפות מונח כיום בתוך הכנסייה או על הקרקע. על החזיתות, בפרסקאות ועל כלי קודש שרדו כתובות בכתב אסומתאוורולי המספרות על הבנייה ועל החידושים.

בפנים שלוש שכבות ציור, מן המאות העשירית–האחת־עשרה, השלוש־עשרה–הארבע־עשרה והשש־עשרה–השבע־עשרה; על הקיר הדרומי דיוקנאות של בגרט השלישי ושל בני בית דדיאני. במרחק 50–100 מטר ממערב לקתדרלה חורבות ארמון המטרופוליטים: קומה תחתונה של קמרונות ועמודים, שבה היו חדר האוכל ואולם הכינוסים, וקומה עליונה שלא הושלמה, שבה התגוררו הבישופים; מגדל הפעמונים צמוד לארמון מצפון, וקומת הקרקע שלו היא שער המתחם. מבדיה מגיע גם גביע בדיה, ועליו כתובות מרוקעות של המלך בגרט והמלכה גורנדוכת.

לפי המקורות ההיסטוריים נבנה מתחם בדיה בשלהי המאה העשירית, סביב שנת 999, בידי בגרט השלישי, מלך האבחזים ולאחר מכן מלכה הראשון של גאורגיה המאוחדת. הוא עשה את הכנסייה "לקתדרלה ולמושב בישוף", הקדיש לה כפרים רבים, עיטר אותה "בכל עיטור" ולבסוף נקבר כאן; גם אמו, המלכה גורנדוכת, קבורה בבדיה. בניינו של בגרט שרד ברמת היסודות ונחקר בחלקו בידי ארכאולוגים; הכנסייה הנוכחית נבנתה מחדש במפנה המאה הארבע־עשרה באבנים המגולפות של קודמתה ושונתה שוב במאה החמש־עשרה. מגדל הפעמונים הוא מן המאות השתים־עשרה–הארבע־עשרה; בחזיתו המערבית כתובת מן המאה הארבע־עשרה המזכירה את גיורגי דדיאני ואת המלך קונסטנטין.

בימי הביניים הייתה האפיסקופיה של בדיה מן המרכזים הכנסייתיים והתרבותיים החשובים בגאורגיה. דוד הבנאי העניק לשמעון, הארכיבישוף של בדיה, את תואר הכבוד בדיאלי־אלאוורדלי, והדגיש בכך את אחדות הכנסיות של מערב גאורגיה ומזרחה. במאות החמש־עשרה והשש־עשרה בנה המטרופוליט אנטון ז'ואניסדזה את הארמון וייסד ספרייה עשירה שבה שוחזרו כתבי יד ותורגמו חיבורים תאולוגיים. התפילות פסקו במאה השבע־עשרה וחודשו במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה; בסוף אותה מאה עמדה הכנסייה מכוסה צמחייה, ורוב הכיפה עדיין שלמה, אך בראשית המאה העשרים הסירו נזירים רוסים, בשם "החידוש", את הכיפה הפגומה כליל.

בשנים 1968–1969 שוחזר הארמון בחלקו. ב־7 בנובמבר 2006 הכריז צו של נשיא גאורגיה על מנזר בדיה כאתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית. מבחינה קנונית שייכת הקתדרלה לאפרכיית ביצ'וינתה וצחום־אבחזתי של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית; נכון ל־2022 אין נערכות בה תפילות, והאתר מוזנח וזקוק לשחזור.

הקתדרלה עומדת במרכז הכפר בדיה, 25 קילומטר מאוצ'מצ'ירה. לא נערכות בה תפילות והאתר מוזנח; הכיפה איננה, והפרסקאות שרדו בשברים. את הגישה כדאי לברר במקום.

אבחזיה היא שטח כבוש. לפי החוק הגאורגי הכניסה לאזור חוקית רק דרך מעבר אנגורי; כניסה מרוסיה היא הפרה של החוק הגאורגי. בדקו את תנאי התנועה העדכניים לפני הנסיעה.