ליחני

הכפר שוכן ברצועת המישור, בגובה 50 מטר מעל פני הים; מגודאוטה אליו 5 קילומטרים. בצפון גובל ליחני בדוריפשי, במזרח בקולנורחווה, בדרום בעיר גודאוטה, ובמערב, לאורך נהר חיפסתה, בזוונדריפשי ובחיפסתה.

במקורות הגאורגיים של ימי הביניים נקרא הכפר זופו; נודעים גם שמותיו התורכיים — סואוקסו וסואוקסו. ליחני היא מילה ממקור מגרלי ופירושה גפן על סמוכה גבוהה; גם השם הקודם זופו מגרלי ופירושו פרץ מים שופע. בתחילת המאה התשע־עשרה החליף את השם סואוקסו, שנתן לו גיורגי שרוושידזה ושפירושו בתורכית מים קרים.

הכפר היה מאז ומקדם מושב הקיץ של נסיכי אבחזיה. מתחילת המאה השבע־עשרה עלה באבחזיה בית האצולה שרוושידזה, שהצליח לאחד את אצילי אבחזיה ולהפריד את אבחזיה מאודישי; מאז שלטו בני שרוושידזה באבחזיה בתואר נסיך, ומרכזה נעשה זופו, היא ליחני. על כן בכתובת לוון דדיאני על אייקון גאורגיוס הקדוש של אילורי, המתוארכת לשנת 1651, מכונים האבחזים של ליחני זופוארים. וחושטי בגרטיוני מציין את זופו כמרכזה הפוליטי של אבחזיה, השוכן על נהר באותו שם; לפי וחושטי, זופו היא עיר קטנה, ביתם ומשכנם של בני שרוושידזה, שהם נסיכי אבחזיה. נהר זופו נקרא כיום חיפסתה, והיישוב — ליחני.

במאה השלוש־עשרה עמדה בשטח הכפר תחנת המסחר הגנואזית קאוו־דה־בוקסו — במקום הזה גדל לפנים עץ האשכרוע. מן השנים 1808 עד 1864 הייתה ליחני מושבו הרשמי של נסיך אבחזיה ובירת החבל, ועד שנת 1863 הייתה מרכזה המנהלי של אבחזיה.

ליחני הייתה המרכז המסורתי של הדמוקרטיה הצבאית של כל האבחזים: כאן נאספו מאות שנים והכריעו בעניינים החמורים ביותר. האסיפה העממית הגדולה הראשונה בליחני נערכה בשנת 1861 ואחר כך גלשה למרד נגד רוסיה; האסיפה האחרונה לפני המלחמה נערכה ב־18 במרץ 1989, ובה הועלתה השאלה להחזיר לאבחזיה מעמד של רפובליקה סובייטית סוציאליסטית — ובקריאה הזאת לא תמכו לא המוסדות המרכזיים של ברית המועצות ולא גאורגיה. באסיפה התכנסו כשלושים אלף אבחזים, ולפי נתונים אחרים בין חמישים לשישים אלף איש.

בליחני עומדות מצבות היסטוריות חשובות כמה: כנסיית צלב וכיפה על שם עליית מרים מן המאה העשירית והאחת־עשרה, ובה פרסקאות עשירות מן המאה הארבע־עשרה, ובתוכה קבורת הנסיך ספרביי צ'צ'בה־שרוושידזה, שבימיו נכנסה אבחזיה אל האימפריה הרוסית, ושרידי ארמונם הדו־קומתי של בני צ'צ'בה־שרוושידזה; הארמון נהרס בפקודת השלטונות הרוסיים לאחר המרד של שנת 1866. בשולי הכפר שרידיה של כנסייה נוצרית מן המאה השישית והשביעית. על הכר הרחב שבמרכז הכפר — ליחנשתה — נחוג בכל אוקטובר חג האסיף. בשטחה של ליחני שתי מערות.

בתקופה הסובייטית פעלה בכפר חוות השיתוף על שם מולוטוב של מחוז גודאוטה; עבדו בה גיבורי העבודה הסוציאליסטית — ראש הצוות קליסטרטה סקניה וראשי החוליות אלקסי ברזניה, סמסון ברזניה, קזים בגנבה, תיימור ג'רסליה וארזמט צ'נטוריה.

לפי נתוני שנת 1876 נמנו בכפר 2,138 תושבים. במפקד 1959 חיו בליחני 984 תושבים, בעיקר אבחזים, ובמועצת הכפר של ליחני יחד עם מיוסרה 5,379 נפש. במפקד 1989 נמנו בשטחה של המועצה 8,947 תושבים, ובכפר עצמו 524 תושבים.

הכפר כבוש בידי הפדרציה הרוסית.