אחלסופלי הוא כפר במוניציפליטט לנצ'חוטי, בקהילת סופסה הכוללת את אחלסופלי, גריגולטי, סופסה, טבנתי, צ'קוני וחידמגלה. הוא שוכן בשפלת אודישי־גוריה, על הגדה הימנית של נהר סופסה, בגובה 35 עד 110 מטרים מעל פני הים. פני השטח נחלקים לשניים: בצפון מישור, ובדרום רצועת גבעות שנחלים אחדים מאגן הפיצ'ורי חותכים אותה בערוצים צרים, והגדול שבהם הבוז'גלה, ששמו בא מ„בוס גלה“, נחל הינשוף, בניב המקומי. המדרונות הצפון־מערביים הקצים של רכס גוריה, קו פרשת המים שבין הריוני והסופסה, מסתיימים באדמות הכפר ויוצרים נוף הנוגד את טבעה של שפלת קולכיס. הקרקעות הן סחף, אדמה צהובה ואדמת יער חומה.
אודות
החלק הצפוני של השטח מכוסה ביער שפלת קולכיס, והרצועה הדרומית ביער מעורב רב־שולט. העץ הנפוץ ביותר הוא האלמון, שכאן קוראים לו תחמלה; ביערות גדלים גם בוקיצה, אלון, אלון מצוי, זלקובה, אדר ותות. הכיסוי אינו עביר לעיתים, שכן מטפסים שהמקומיים קוראים להם אינגרחה שזורים בו, ואת שכבת התחת מרכיבים אטד, סמבוק, גומא ושרך. בעבר חי ביערות האלה גם אייל, שנעלם כליל בשל טיפול לקוי ביער ושנים של ציד בלא כל כלל. היעל האירופי נמצא כיום במספר קטן, מן הפרסתנים החזיר הפראי, ומן הדורסים הזאב והתן; השונר, שהיה בעבר רב, נראה רק לעיתים רחוקות. ממשפחת הסמורים חיים כאן הגירית הטרנס־קווקזית, סמור היער והלוטרה, והארנב הקווקזי נפוץ; מן החיות שהתאקלמו כאן נמצא כיום הנוטריה, שהובאה מאמריקה הדרומית, במספר גדול.
מפני קרבתו לים יש באחלסופלי אקלים סובטרופי לחה; המשקעים והלחות גבוהים כל השנה, הקיץ חם במידה והחורף קר במידה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת של האוויר היא 14.4 מעלות והמשקעים 1,983 מילימטרים. יולי ואוגוסט הם החודשים החמים ביותר, בממוצע 23 מעלות, וינואר ופברואר הקרים ביותר, 6 עד 7 מעלות. שלג הוא דבר נדיר והוא נמס בתוך ימים אחדים. באביב ובסתיו שכיח גשם טרופי עז ופתאומי, המעלה במהירות את מפלס הנחלים הקטנים ומשטף את החצרות ואת חלקות החקלאות. המשקעים מעטים ביותר במאי, 74 מילימטרים, ורבים ביותר בדצמבר, 219 מילימטרים.
תולדותיו של הכפר של היום קשורות בהנחת מסילת הרכבת סמטרדיה־בטומי: היישוב הקבוע הראשון קם בשנות ה־1890, ולפני כן השתמשו באדמה לחקלאות תושבי כפרי ההר הסמוכים. מפני שנוסד באיחור נקרא הכפר אחלסופלי, הכפר החדש, ובימי השלטון הסובייטי נקראה תחנת הרכבת שלו קולשרומה. בקצה הדרומי של השטח שרדו חורבות מבצר, שהמקומיים קוראים לו נציחרה; סוברים שהיה שייך למכלול הגדול של ג'יחנג'ירי — בזאנית, מרגלות המבצר — ושהיה מבצר מבוצר ומצויד היטב, אף שסקר מפורט לא נעשה עד כה. משנות ה־1990 גרים בכפר גם מהגרי סביבה מאג'ריה.
רוב התושבים עצמאים, בעיקר בחקלאות: הם מגדלים תירס, סויה, שעועית וירקות, וגם גידולי קבע — הדרים, קיווי, אגוזי לוז, שזיף, דובדבן חמוץ, שזיף מצוי, אגס, תפוח, שסק ודובדבן הערבה. גידול בקר נפוץ מאוד, וחלק מן התושבים עובדים לפי עונות באזורים העירוניים הסמוכים; פועלים כאן כמה מפעלים פרטיים לחומרי בנייה.
הכפר משתרע ממערב למזרח על פני כחמישה קילומטרים ומורכב בעיקרו משתי שורות יישוב מקבילות, שביניהן עוברים הכביש ומסילת הרכבת. בשטחו עוברים קו הרכבת סמטרדיה־מחינג'אורי והכביש הבין־לאומי S12, טביליסי־בטומי, ואת שדותיו חוצה הכביש המהיר סמטרדיה־גריגולטי שבבנייה. שני חצאי הכפר, המופרדים בכביש ובמסילה, מחוברים בשני מפגשי מסילה בלא בקרה. המרחק לחוף הים הקרוב, בגריגולטי, הוא 7 קילומטרים, למרכז המוניציפלי לנצ'חוטי 17, לבטומי 62 ולטביליסי 316.
במפקד הכללי של 2002 נמנו בכפר 938 תושבים; בשל ההגירה המתמדת פחתה האוכלוסייה והיא מונה 811 נפשות. הרוב המכריע גאורגים, רובם נוצרים אורתודוקסים וחלק מהם מוסלמים. במרכז הכפר פועלים בית ספר ציבורי וגן ילדים.