מנזר ג'יחתי, מנזר סמבה־ג'יחתי, הוא גם כפר במוניציפליטט לנצ'חוטי וגם מנזר נשים פעיל, בקהילת ניגויתי. הוא עומד במדרון הצפוני של רכס גוריה, על הר ניגויתי, בגובה 250 מטר מעל פני הים, 12 קילומטרים מלנצ'חוטי, 3 מניגויתי ו־6 מן הכביש הראשי S12.
אודות
מנזר ג'יחתי הוא מכלול מן המאה התשע־עשרה והוא כולל שתי כנסיות, מגדל פעמונים, מעיין, קפלה וחומה. ב־2006 הוענק לו מעמד של אתר מורשת תרבות בלתי מיטלטל בעל חשיבות לאומית. בכל 4 בדצמבר, יום הבאת אם האלוהים אל המקדש, נערך במנזר חג ג'יחתובה.
על מקומו של המנזר מספרים אגדה. על הר ג'יחתי, במקום שהגישה אליו קשה מאוד, נבנה מנזר על שם נושאות הבשמים; את הנזירות הציק מחסור במים, ולכן, כבימי המבול, הפקידו בידי שלוש יונים את בחירת המקום החדש למקדשן, ובמקום שבו נחו היונים בנו את המנזר החדש.
קרוב לוודאי שעמד פעם מבצר על הר ג'יחתי, שכן „ג'יחה“ בזאנית פירושו מבצר. המסורת שבעל פה אומרת שהכנסייה נבנתה בימי המלכה תמר, אף שבמאה התשע־עשרה שרדו ממנה חורבות בלבד. ב־1886 התיישבה באדמות ג'יחתי הנזירה אלנה מגלובלישווילי, ונסיכי בית מצ'וטדזה הקדישו לנזירות אדמות. ב־1893 קיבלו מן הסינוד את ההיתר לבנות מקדש, וב־1896, ביוזמתו של אילריון מנבדה, הקימו את מקדש האבן הראשי של הבאת אם האלוהים אל המקדש. ב־1893 נשדד המנזר והכוהן נפצע. אלנה היתה אם המנזר מ־1896 עד 1914, ומ־1914 אנסטסיה.
במנזר נפתח גם בית ספר, שבו לימדו קרוא וכתוב, מלאכת הבית ועבודת יד. לפי המקורות ההיסטוריים קיים מנזר ג'יחתי קשרים הדוקים עם מנזר יוחנן המבשר שבאתוס: ב־1905 שלח יונה, הכוהן־נזיר שעמד בראש המנזר באתוס, איקונה של אם האלוהים לג'יחתי.
ב־1987 נוסף למקדש ההבאה מגדל פעמונים, בשלהי שנות ה־1980 נבנתה כנסיית גיאורגיוס הקדוש מטיפוס בזיליקה, וב־2002 כנסיית ההתעברות של יוחנן המטביל הקדוש. בחצר הוקמה בריכת טבילה שאליה זורמים מי המעיין המכונה „מעיין הירדן“, ולהם מייחסים סגולות מרפא. כנסיית האולם של גיאורגיוס הקדוש, בעלת אפסיס מעוגל, עומדת שנים־עשר מטרים מזרחית לכנסיית מריה הקדושה; בצדה המערבי חצובה דלת מקומרת מעוטרת בתבליטי צמחים, ושלושה חלונות מקומרים, מעוטרים אף הם בתבליט, מאירים אותה. הגג מכוסה פח והחלל הפנימי מצויר.
סמוך למנזר עמדה כנסייה על שם גיאורגיוס הקדוש, וממנה שרד כיום רק המקום. ליד השביל המוליך אליו נבנתה גומחת תפילה, ומאה מטרים מצפון־מערב, על ראש ההר, נקראים שרידי הכנסייה; במקומות אחדים שרדה שכבת קיר בגובה של עד מטר, וחזיתה מחופה אבן מסותתת, ועל פני השטח מפוזרות אבנים מרובעות מעובדות. המקום מכוסה עפר ושיחי קוץ, ומשום כך אין לקבוע את תוכניתו.
חיי המנזר בג'יחתי לא נפסקו אף בתקופה הסובייטית, והמנזר נרשם ככפר; כאוכלוסיית הכפר נמנים רק מי שחיים במנזר דרך קבע. במפקד 2002 היו כאן 9 תושבים ובמפקד 2014 נמנו 21.