ניגויתי

על הגדה השמאלית של הנהר פיצ'ורי נמצא יישוב קדם־עתיק מן המאות השמינית עד השישית לפני הספירה. שמו הקודם של הכפר הוא ניגוזדידי; יוהאן גילדנשטדט רושם אותו כניקוסדידי. ניגויתי היה נחלת נסיכי בית מצ'וטדזה והיה שייך לאחוזתם. בכפר עמד מבצר בית מצ'וטדזה, וצבא האימפריה הרוסית הרס אותו באוגוסט 1820, בימי מרד אימרתי. ב־1854, במלחמת קרים, התחולל בכפר קרב ניגויתי, שבו הביס הצבא הרוסי את הכוח העות'מאני.

בשנות ה־1870 נבנתה בכפר כנסיית אבן חדשה שנועדה להחליף את המקדש הקטן והישן; באותה עת גרו בניגויתי 180 בתי אב. ב־1872 נפתח בית ספר דו־כיתתי. ב־1883 עבר בכפר קו הרכבת והוקמה בו תחנה. בינואר 1895 ביקרה בניגויתי מרג'ורי וורדרופ, ואירחה אותה חנה טרסי, אשתו של דימיטרי מצ'וטדזה.

נסיכי בית מצ'וטדזה החזיקו באחוזה גדולה — 1,200 דסיאטין אדמה — הנחלה הגדולה ביותר בכפרי גוריה. ניגויתי היה אז מרכז קהילה כפרית שכללה שבעה כפרים וכאלף ושש מאות תושבים. בני מצ'וטדזה שעבדו את האדמה לבנק, וכדי לשלם את החוב העלו את דמי השכירות לאריסים. במאי 1902 התחוללה בכפר התקוממות מזוינת של האריסים בשל דמי השכירות על המרעה; בראש המחאות עמד גריגול אורטדזה, מורה בבית הספר בלנצ'חוטי, ובהנהגתו נשבעו במקום המכונה „הרמה“ שבע עד שמונה מאות אריסים שבועת מאבק משותף — ולימים נקרא המקום נפיצוורה, מקום השבועה. ראש נפת אוזורגטי בא לכפר לברר את עניין השבועה ולא הצליח לברר דבר; ביוני בא לניגויתי ולכפרים אחרים אלכסנדרה סמגין, מושל קוטאיסי, להרגיע את האריסים. במאי 1903 הכריזו האריסים חרם על שכירת אדמות האדונים ועל עיבודן, ב־8 באוגוסט נעצרו בכפר כעשרים איש, ומינואר 1904 נאלצו האדונים להסכים לתנאי האריסים. במרץ 1905 נערכה בכפר פגישה עם סולטן קרים־גיראי, ב־27 באוגוסט נערכה הפגנה מזוינת של האריסים, וועדת גוריה עשתה את ניגויתי למרכז נפתה. ב־1912 נפתחה כאן אגודת אשראי שמנתה 2,000 חברים.

בכפר עומדות כנסייה מימי הביניים הגבוהים ומגדל פעמונים מימי הביניים; סוברים שהמקדש הוא מאמצע המאה הארבע־עשרה. כנסיית גיאורגיוס הקדוש עומדת על רחבה קטנה המוקפת חומת אבן, והכניסה קבועה מתחת למגדל הפעמונים של אבן. הכנסייה היא מבנה מרובע וגבוה בלא כיפה, מקורה ברעפי עץ. בחזית המזרחית שרדו תבליט של איש הנאבק באריה וכתובת. החומה נסמכת לכנסייה ממערב ונשענת על חמישה עמודים כבדים ומסותתים בגסות; הגלריה מופרדת מן הכנסייה בשער. הקירות מכוסים ציור רב־גוני ופרסקאות פגומות.

אוכלוסיית הכפר מונה 615 נפשות.