גומיסמתה

פני השטח הרריים והאקלים הוא של ההרים הבינוניים: החורף קר ועתיר שלג והקיץ קריר במידה. הממוצע בינואר הוא 5 מעלות מתחת לאפס והממוצע באוגוסט 13 עד 18 מעלות; המשקעים השנתיים 1,600 עד 1,700 מילימטרים, הלחות היחסית השנתית הממוצעת 75 אחוזים, והשמש זורחת 2,000 עד 2,060 שעות בשנה. מדרום־מערב מקיפים את גומיסמתה יער מחטני של אשוחים ואשוחיות ומעיינות, ומצפון־מזרח אחו אלפיני. בסמוך שוכן אגם צ'ינצ'או, בגובה 2,500 מטר מעל פני הים.

רועים מגוריה ומאג'ריה השתמשו בגומיסמתה כמרעה קיץ לבקרם. המרעה היה נחלת מנזר שמוקמדי; את הבקר העלו מעמק הצווניסצקלי, ואת המכס שילמו בכבשים, בגבינה מגולגלת ובלחם. האגדה מספרת שהרועה תומנוב עלה לגומיסמתה עם בתו שחלתה במחלה חסרת מרפא, והיא נרפאה כאן. המקום שבו קם לימים אתר המרפא נקרא נפצחוורי; סביבו שוכנים המקומות חריאתגי, צחמליס יאילה ושואה יאילה. ב־1902 עמדו בנפצחוורי כעשרים בתים ושלוש חנויות, מספר הנופשים עלה על מאתיים, ואדם בשם גיגינאישווילי העלה שם הצגה וקונצרט בחינם.

ב־1931 עלה לאתר פיליפה מחרדזה וסקר אותו, ולאחר מכן עבר משלחתו על גב סוסים לבחמארו; מבחמארו הביאה המשלחת רופא מומחה לגומיסמתה כדי לבדוק את סגולותיו של האתר. מלחמת העולם השנייה עצרה את פיתוח התשתיות, והבנייה התחדשה אחריה. הדרך מאוזורגטי לגומיסמתה הונחה ב־1955; באותה עת עמדו כאן כחמש מאות בתי קיט, ובכל שנה הגיעו בממוצע 4,500 עד 5,000 נופשים. עד 1970 הגיע מספר הבתים לאלף ומספר הנופשים לשבעה או שמונה אלפים; בשנות ה־1970 הוקמו מועדון, תחנת רפואה ובית מרקחת. בשנות ה־1980 היו בגומיסמתה אלף וחמש מאות בתי קיט, אך לא היו בה קו מים, חשמל ושירותי תחבורה; ב־1991 נעשה ניסיון להביא חשמל. מ־2010 נקבע חג „גומיסמתובה“, ומ־1 בינואר 2021 הוענק לגומיסמתה מעמד של עיירה.

ההתוויות לאתר הן מחלות לא שחפתיות של אברי הנשימה, ברונכיטיס כרונית ויבשה, דלקת של בלוטות הלימפה המזנטריות, הסמפונתיות וההיקפיות, צורות סגורות של תהליכים דלקתיים כרוניים, רככת, אנמיה משנית וצורות קלות של אסתמה סמפונתית; צורת הטיפול היא קלימטותרפיה סבילה. במפקד 2014 לא היתה בגומיסמתה אוכלוסייה קבועה — האתר חי בקיץ בלבד.