אסקנה הוא כפר במוניציפליטט אוזורגטי ומושב קהילה הכוללת גם את מזיאני ואת דבלי אצרי. הוא שוכן בגובה 173 מטר מעל פני הים, 17 קילומטרים מאוזורגטי. מדרום יורד אל הכפר הנהר גולפה, המפריד בינו ובין הכפר מתיספירי; על הגולפה, על הגבול שבין אסקנה ואוקרוסקדי, נמצא מפל אוצ'ורצ'חה.
אודות
שמו הקודם של הכפר הוא גוובראתי, ואסקנה היה שמה של הקהילה, שכללה מלבד גוובראתי עצמה את פיצ'חיג'וורי, אצרי, מתיספירי, אוקרוסקדי, וניסקדי, אוקנווה וציחיסובני. לפי גרסה אחת מונח בשורש השם מבצר אסקנה, שנקרא כך על שהחליף „מאה עורות“, כלומר על זקנתו הרבה. אגדה מספרת שבימי מגפה שפשטה בגוריה נשארו בריאים רק תושבי הכפר הזה, ועל כך כונו האסקנים. לפי גרסה אחרת עסקו אנשי הכפר בדבורים ושורש השם הוא סקה, כוורת; ולפי גרסה נוספת קשור השם באסקניוס שבמיתולוגיה היוונית. מתוך מילות שיר העם „אגונה“ נראה שבחווי ואסקנה היו מקום מושבו של אגונה, האל ששמר בגוריה על יבול הענבים.
לקהילת אסקנה היו הרי מרעה על הגבול שבין גוריה ואג'ריה, ובני גוריאלי גבו מהם מכס על רעיית הבקר — ראש אחד על כל מאה גדיים וטלאים שנולדו וכמה בטמנים של גבינה. לאחר ביטול נסיכות גוריה, מ־1829, עבר המכס לאוצר האימפריה הרוסית; מ־1841 היה המכס שני כבשים, עז אחת ושישים גבינות.
בשנות ה־1850 נערך בכפר יריד מ־10 עד 14 באפריל, אחד מירידי נפת אוזורגטי. ב־1872 נפתח בית ספר דו־כיתתי, ובו לימד היינן הנודע סולומון צ'אישווילי בין 1883 ל־1894 ונואה זומלתלי בין 1901 ל־1904. ב־27 בינואר 1893, ביוזמת צ'אישווילי, נפתחה בכפר ספרייה; בניינה בן שלושת החדרים עמד במה שהוא כיום מרכז הכפר, ליד בית הקברות, ועם צ'אישווילי היו המייסדים איוולינה שוורדנדזה והכוהנים בסריון ג'וולידזה ואקוותימה תלקוודזה. עד 1898 הוזמנו מהדורות רוסיות וגאורגיות בשווי 142 רובל, ולפי המצאי מ־1 באוגוסט 1901 מנתה הספרייה 903 כותרים — ספרות יפה, חינוך והיסטוריה. ב־1907, בשנות התגובה, סגר השלטון את הספרייה, ורשות לפתוח אותה מחדש קיבל צ'אישווילי ב־10 בספטמבר 1914. ב־1910 עמדה בכפר כנסיית עץ, ובנייתה עלתה תשעת אלפים רובל.
צ'אישווילי היה גם מייסד להקת התיאטרון החובבת של אסקנה. את הצגתה הראשונה העלתה הלהקה ב־1895; ב־1896 וב־1897 העלתה את „אח ואחות“ מאת ואלריאן גוניה, ובה השתתפו גריגול גוגונווה מדזימיתי ואפולון צולדזה מאקתי, ובהפקות 1899 שלווה שרשידזה מבחווי. ב־10 ביוני 1921 הוצגה „האם החורגת“ מאת ט' רמישווילי בבימויו של ויקטור נינידזה; באותה עונה נערכו עשר הצגות בתשלום, ובהן „קרבן החופש“ מאת גדוונישווילי, „אח ואחות“, „במערבולת“ מאת שיוקשווילי ו„אושרה של אירינה“ מאת דוויד קלדיאשווילי. הלהקה הציגה גם בפיצ'חיסג'וורי ובוניסקדי השכנים. ב־1922 הוזמן לביים את הלהקה הצייר הצעיר שלווה שוורדנדזה, ובימיו הועלו „השחף“, „החרם“ ו„הסיבירי“ מאת אווקסנטי צגרלי; את התפאורה והמסך ציירו ב־1921 וב־1922 האב והבן מוסה ואירקלי תוידזה. לאחר מותו של סולומון צ'אישווילי, מ־1924, עמד בראש הלהקה ויקטור נינידזה.
ב־1926 נסגרה כנסיית הכיפה של גוובראתי ונמסרה לתיאטרון. ב־1951 נפלה משפחתו של סולומון צ'אישווילי קרבן לדיכוי — אשתו וילדיו הוגלו לקזחסטן; במקום ביתו של צ'אישווילי נבנו בניין המינהל של הכפר וגן ילדים. ב־1956 חובר הכפר לחשמל, וב־1959 נבנה בית תרבות לארבע מאות וחמישים איש. בתקופה הסובייטית היה התה הגידול העיקרי.
שמות המשפחה הנפוצים בכפר הם אסתיאני, נינידזה, תלקוודזה, צ'אישווילי, שוורדנדזה, ג'וולידזה, צ'חאידזה, מגרלדזה ווסדזה. בכפר יש בית ספר ציבורי ועומדת כנסיית העלייה; בכל 30 באוגוסט נערך חג הכפר „אסקנובה“, ומציינים אותו במרוצי סוסים, בתחרויות בענפי ספורט שונים ובקונצרט. במפקד 2014 נמנו באסקנה 424 תושבים — 210 גברים ו־214 נשים, כולם גאורגים.
