קקותי, או גמוגמה קקותי, הוא כפר במוניציפליטט אוזורגטי, ביחידה המינהלית צ'אניאתי. הוא שוכן על הגדה הימנית של הנהר צ'ולוקי, בגובה 120 עד 200 מטר מעל פני הים, 11 קילומטרים מאוזורגטי ו־5 מצ'אניאתי. ממזרח גובל בו ניאבאורי, ממערב ומדרום גגמה קקותי ומצפון צ'אניאתי; גשר הליכה מחבר אותו לגגמה קקותי.
אודות
הכפר פרוש מגדת הצ'ולוקי עד מרגלות הר נבדה. מאפיינים אותו אקלים מתון, יער מעורב וסבוך ונהרות עתירי מים: הצ'ולוקי, המוקווירלי, הקודיסצקלי, האורפירגלה, הצ'לגלה, הסטובליה — שבעמקו אגרו שלג — ומעיין בז'נה. הנקודה הגבוהה בכפר היא ג'יחורי, 25 קילומטרים מן הים בקו ישר; מקומות גבוהים נוספים הם מצחווריס גורה, שבה מקומות כנסיות, שווי טקה והר פיטאורי.
השם קקותי הוא כנראה ממקור סוואני. האגדה, מצדה, מספרת שלבני גוריאלי היה רועה שהושכר מאודישי ושם משפחתו קקותיה, והוא רעה כאן את העדר. במקורות ההיסטוריים נזכר קקותי לפני צ'אניאתי השכנה. להב גרזן ארד שנמצא בכפר שמור במוזיאון ההיסטורי של אוזורגטי.
קקותי עם גגמה קקותי היו כפר אחד והיו שייכים לקהילה הכפרית ליחאורי; הנהר צ'ולוקי חילק אותו לגגמה קקותי ולגמוגמה קקותי. הכפר נחלק לשניים לאחר שהסכם אדריאנופול של 1829 העביר לאימפריה העות'מאנית את השטח שמדרום לצ'ולוקי. על קקותי עברה הדרך שקישרה את גוריה עם העות'מאנים, ובה השתמשו לעיתים גם בסחר השבויים, ובסביבות הכפר הזה התחולל קרב הצ'ולוקי.
בשנות ה־1870 ביקר דימיטרי בקרדזה בקקותי ובצ'אניאתי ותיאר אותם. בקקותי עמד מקדש ההשתנות של המושיע, שנבנה בשנות ה־1870: הוא נבנה מעץ טקסוס ושכן באחוזת בית תוודגירידזה. כאן קבור גיורגי תוודגירידזה, שקרוב לוודאי היה איש נודע בימי גיורגי השלישי גוריאלי, ושהקדיש למקדש איקונת כסף של המשיח; במקדש נשמרה גם פטנה של כסף שרקע פאטה בולקוודזה. מן הכנסייה שרדה אבן המזבח. חווילת גוריאלי הוקפה בתעלה עמוקה, ובשטחה עמד חלל תפילה קטן של שמונה־עשר עד עשרים מטרים מרובעים, בנוי אבן גיר ואבני שדה; במקום הזה נבנית כנסייה על שם ברברה הקדושה. ארמון גוריאלי נוסף, מעון קיץ, עמד על גדת הצ'ולוקי — בעיבוד האדמה שם נמצאו בזמנים שונים שברי כלי חרס ושרידי בנייה.
ב־1891 פתח הכוהן רז'דן קונטרידזה בית ספר קהילתי חד־כיתתי. בית הספר עמד במקום לא נוח, וכעבור שנה הועבר לחווילת גוריאלי לשעבר; בפתיחתו למדו בו שלושים תלמידים נוצרים וחמישה־עשר מוסלמים. ב־1895 נשרף בית הספר בפתאומיות, ובאותו מקום נבנה בית ספר חדש עם ספרייה; לבית הספר סייעו האגודה להפצת קרוא וכתוב בקרב הגאורגים וכוהן כנסיית ליחאורי.
הגידולים הנפוצים בכפר היו דוחן, תירס ואורז. בתקופה הסובייטית פעל בקקותי הקולחוז לתה של צ'אניאתי. בשנות ה־1950, עם גידול ייצור התה, גדלה אוכלוסיית הכפר והתיישבו בו ארמנים, שעזבו אותו כעבור חמש־עשרה או עשרים שנה, ורק משפחות אחדות נשארו; את יישובם כינו שלא רשמית „רחוב ירוואן“. ב־1965 נבנה בניין בית ספר בן קומה אחת, אך בית הספר נסגר ב־2011 מחוסר תלמידים.
בכפר יש בית ספר ציבורי, גן ילדים ותחנת רפואה. במפקד 2014 נמנו בקקותי 282 תושבים — 139 גברים ו־143 נשים; הגאורגים היו 94.7 אחוזים מן האוכלוסייה, הארמנים 4.6 והרוסים 0.7.