קאצחי

קאצחי מופיע במקורות במאה האחת עשרה כאחוזת בית באגוואשי. במקורות שלהי התקופה הפיאודלית נזכר „מבצר קאצחי“: תחילה היה בידי המלוכה, משנות ה־1660 ניהל אותו בית אבאשידזה, ומשנות ה־1750 חזר לרשות המלך; חורבותיו נשמרו על הגדה הימנית של הקאצחורה. ב־1970, בעת חפירת באר בכפר, נמצאו חפצים שונים ומטבעות, ובהם שני טטרי קולכיים.

בצד הימני של הקווירילה, על רמה שגובהה בין מאתיים לחמש מאות מטרים, נמצא ב־1958 אתר מלאכה של צור מן האשלית התיכונה והמאוחרת, הנקרא סאקוריה. ארבעה עד ארבעה וחצי הקטרים היו מכוסים כמעט כליל בשברי צור טבעיים ובכלי אבן של האדם הקדמון; כשלושת אלפים החפצים שנאספו שמורים במוזיאון הממלכתי של גיאורגיה על שם סימון ג'אנאשיה.

במרכז הכפר מתנשאת כנסיית המושיע. גופה הראשי נבנה בשנים 1010–1014, וסמטה מקיפה נוספה לה משלושה עברים שלושים שנה אחר כך. את הכנסייה בנו בני באגוואשי, ובה קבור ליפאריט הרביעי באגוואשי, מן האצילים התקיפים שבתולדות גיאורגיה. לאחר שדוד הבנאי הכריע את בית באגוואשי וגירש אותו מגיאורגיה, נותרה הכנסייה בלי פטרון; נטושה ופגועה, שוחזרה במאה השש עשרה בידי בעלה החדש, אבולאסאר אמירג'יבי. במאות השבע עשרה והשמונה עשרה הייתה קאצחי בידי בית אבאשידזה. בשיפוץ של 1854 הוסר מגופה הראשי החיפוי העתיק, שהיה מכוסה גילופים נאים, והוחלף בחדש, ולפיכך רק חלק מן הסמטה שומר היום על פניו המקוריים.

חומה מחומשת, שנבנתה מחדש ב־1937, מקיפה את המבנה, והמצלול העתיק משמש לו שער. הכנסייה עשויה שלושה חלקים מצולעים הנערמים זה על זה — הסמטה, הגוף ותוף הכיפה — ובגוף ובתוף שש גומחות. בתוך הסמטה, מימין, מופיעה סצנת הרמת הצלב בידי ארבעה מלאכים.

מפקד 2014 מנה בקאצחי 403 תושבים.