עמוד קצחי

עמוד קצחי הוא מונולית אבן גיר דמוי עמוד, סלע "עד" ארוזיבי, בכפר קצחי בעיריית צ'יאטורה, על פרשת המים של הקצחורה, יובל ימני של הקווירילה, והגוויטורי, ליד העיר צ'יאטורה; העמוד גובהו 40 מטר ושטח פסגתו כ־150 מטר רבוע. למקומיים הוא היה "עמוד החיים" וסמל לצלב האמיתי, ואגדות צמחו סביבו, אחת מהן גורסת שפסגתו חוברה בשרשרת ברזל לכיפת כנסיית קצחי במרחק 1.5 קילומטר. על הפסגה עומדת היום כנסיית האולם של מקסימוס המוודה, 4.5 על 3.5 מטר, שנבנתה מחדש באבן על החורבה הימי־ביניימית; מתחתיה ומדרומה קריפטה מלבנית של 2 על 1 מטר ששימשה כקבר, שלושה תאים, מרתף יין שחפירתו חשפה שמונה קווברי גדולים, וחומה; על פני הסלע האנכיים, כ־10 מטר מתחת לפסגה, מערת מחסן מלבנית עם כניסה ושני פתחי אור, ובבסיס ממש צלב בתבליט עם מקבילות בין צלבי בולניסי מימי הביניים המוקדמים. למרגלות עומדים הכנסייה החדשה של שמעון העמודאי ושרידי חומה ישנה ומגדל פעמונים. החוקרים קושרים את הקפלות שעל העמוד לעמודאות, הפרקטיקה הסגפנית שרווחה בסוריה של המאה השישית, שעמה קיימה גאורגיה הנוצרית קשרים הדוקים; לפי דעה אחת היה העמוד תחילה מפלט למתבודדים מונופיזיטים, אם כי דעה זו אינה מקובלת על הכול.

בשנת 1944 תיארך ואחטנג צינצאדזה את האדריכלות שעל העמוד למאות החמישית והשישית, אך לאחר חפירות 2006 שייך אותה גיורגי גגושידזה, היסטוריון אמנות מן המוזיאון הלאומי, למאות התשיעית והעשירית, והגדיר את המכלול ככנסיית מנזר עם תאי מתבודדים; גילוי מרתף היין ערער גם את תמונת הסגפנות הקיצונית על העמוד. בשנת 2007 נמצא בחורבות לוח אבן גיר של 41 על 21 סנטימטר הנושא כתובת בת עשר שורות באסומטאוורולי, פלאוגרפית מן המאה השלוש־עשרה, הנוקבת בשם "גיורגי החוטא מאוד" שבנה "שלושה תאים" ליושבי "עמוד החיים", ומראה שהמנזר עדיין התקיים במאה השלוש־עשרה.

חיי הדת על העמוד נמשכו כנראה מן המאה התשיעית או העשירית עד המאה השלוש־עשרה; מתי פסקו איש אינו יודע במדויק, אך במאה השמונה־עשרה כתב הנסיך ואחושטי: "יש סלע בתוך הערוץ העומד כעמוד, גבוה למדי; יש כנסייה קטנה על ראש הסלע, אך איש אינו יכול לעלות אליה, ואף אינם יודעים כיצד עלו". נזירים לא חיו כאן אז, ושום תיעוד כתוב אחר של עלייה לא שרד. ביולי 1944 ביצעה קבוצה בהנהגת מטפס ההרים אלכסנדר ג'אפרידזה והסופר לוואן גותואה את העלייה המתועדת הראשונה, ואדריכל הקבוצה, ואחטנג צינצאדזה, תיאר במאמרו משנת 1946 את החורבות שנמצאו למעלה כשתי כנסיות, האחת בנויה ללא טיט מאבן מסותתת בגסות עם אפסיס חצוב בסלע, והאחרת מאבן גזית מסותתת היטב עם קריפטה, וקשר אותן לעמודאות. מ־1999 הפך העמוד לנושא מחקר שיטתי, בשנת 2006 דייקו חפירות ארכאולוגיות את התאריך למאות התשיעית והעשירית, ובשנת 2007 נמצאה הכתובת מן המאה השלוש־עשרה.

חיי הדת התחדשו בשנת 1995 עם בואו של הנזיר מקסימה קאווטאראדזה, יליד צ'יאטורה, שחי על ראש העמוד 20 שנה וירד רק פעמיים בשבוע; בשנים 2005–2009 שוקמו הקפלה והתאים שעל העמוד בעזרת הסוכנות הלאומית לשימור המורשת התרבותית ותושבי הכפר, ובבסיס נבנתה כנסיית שמעון העמודאי. סולם ברזל עולה על העמוד, ובו נהגו גברים לטפס בברכת הנזיר, אך מאז 2012, מטעמי בטיחות, העלייה סגורה לכולם; סרט תיעודי על המיזם הושלם בשנת 2013. ב־7 בנובמבר 2006 הוענקה לעמוד הקטגוריה של מונומנט תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית.

העמוד בכפר קצחי, 5 קילומטרים מצ'יאטורה, כשעה וחצי במכונית מקוטאיסי בדרך זסטפוני וצ'יאטורה ונסיעה קצרה במונית מצ'יאטורה; החניה בבסיס. למרגלות העמוד עומדות כנסיית שמעון העמודאי שנבנתה לאחרונה וחורבות חומה ומגדל פעמונים ישנים; החצר פתוחה ביום והכניסה חופשית. מטעמי בטיחות, מאז 2012 אין עוד היתר למבקרים לטפס על העמוד. רכבלי צ'יאטורה ומנזר מגווימווי משתלבים באותו יום.