נוניסי שייך לקהילת זוורה ועומד במדרון הצפוני של רכס מסחתי, בעמק נחל נוניסיסצקאלי, תשע מאות ועשרים מטרים מעל פני הים, עשרים ושבעה קילומטרים מחרגאולי ושבעה מתחנת הרכבת הקרובה במוליתי. בכפר עומדת כנסיית אם האלוהים של נוניסי.
אודות
השם קשור במי נוניסי: בהם ריפאו מחלת עור הנקראת „מוני“, והכפר נקרא מוניסי, ושמו השתנה אחר כך לנוניסי.
גם ואחושטי בגרטיוני מזכיר את מי נוניסי כנעימים ומועילים. אגדה על גילוים קשורה בדוד הבנאי: המלך חזר מקרב, עורן של בהמות המשא העייפות היה שחוק, וכאשר נכנסו הבהמות אל מי נוניסי ושכבו בהם לא הצליחו להקים אותן זמן רב — המים ריפאו במהרה את עורן הפצוע. המקום מצא חן בעיני דוד והוא ציווה לבנות בו כנסייה.
כאן נמצא אתר המרחצאות „סאמתה נוניסי“, בחלקו הדרום־מזרחי של הפארק הלאומי בורג'ומי־חרגאולי, בגבעות רכס ליחי, שבע מאות וחמישים מטרים מעל פני הים. האתר קיים מאז 1856; את האקלים המקומי המיוחד יוצר יער מעורב של עצים רחבי עלים ומחטניים, ומי נוניסי חוצים אותו. השהות בו נחשבת מועילה במיוחד למחלות עור ועצבים; באביב, בעת פריחת האורנים והאשוחים, האוויר מיטיב עם הריאות ועם הסמפונות. כאן אפשר גם לשתות את מי המינרלים „זוורה“.
ב־1989 התארגנה בכפר קבוצה בשם „אחוות האיבריונים“, ובראשה גיאורגי מאזיאשווילי, שקרא לעצמו גיאורגי יונטה איבריוני. הוא טען ששיו ממגוויימה נגלה אליו והודיע לו שנוניסי היא מרכזה הגיאוגרפי של גיאורגיה ושבמעמקי הצוק „ברתה קלדה“ שוכנת עיר תת־קרקעית ובה קבור הספר הנקרא בתנ״ך לזרוס. יום פתיחת המערה נקבע לא פעם, ואנשים רבים באו לנוניסי מכל חלקי גיאורגיה, אך ברגע המכריע סירב מאזיאשווילי.
מפקד 2014 מנה בנוניסי 48 תושבים.