דפנארי שייך ליחידה המנהלית גומי ועומד בשפלת אימרתי, ארבעים מטרים מעל פני הים ושבעה קילומטרים מסמטרדיה. הכביש הראשי S12 עובר בו ויש בו תחנת רכבת; תלמידיו לומדים בבית הספר שבדבלגומי.
אודות
על גדתו השמאלית של הריוני, בפאתי הכפר, נמצאו יישוב ובית קברות מן המאות החמישית עד השנייה לפני הספירה. חפירות בשנים 1966–1973, בראשות נ. קיגוראדזה, חשפו בקתות קלועות מרובעות מטויחות בטיט, שנבנו על טרסות טבעיות ומלאכותיות. חלקות הקבורה המשפחתיות שכנו בקבוצות נפרדות, כנראה בשטחי החצרות, וכדי יין שהוצבו בבורות אופקית או אנכית שימשו קברים. כלי חרס, תכשיטי כסף וארד ומטבעות מלמדים על פערי רכוש בתוך קהילה כפרית אחת: דפנארי היה פרוור חקלאי של ואני העתיקה, גידל גפנים ועשה יין עבור כלכלת שוק שדרכי המסחר הסמוכות קיימו.
בימי הביניים היה דפנארי תחילה בנחלת בית קוואבולידזה ואחר כך בנחלת בית צ'ילאדזה; עד היום נשמר מקום הנקרא חצרו של המלך צ'ילה, ובכפר עמדה כנסיית הולדת אם האלוהים. גלקטיון מזכיר את הכפר בשירו „להרי גוריה“. מפקד 2014 מנה 541 תושבים.