דידי ג'יחאישי הוא מרכז קהילתו ועומד בשפלת אימרתי, ארבעים מטרים מעל פני הים. שנים עשר קילומטרים מפרידים בינו ובין סמטרדיה, עשרים מקוטאיסי, שישה מתחנת הרכבת ביאנתי ושמונה משדה התעופה קופיטנארי. הכפר נזכר לראשונה במקורות במפותיו של ואחושטי בגרטיוני, ובשטחו נשמרו תלי יישוב — גוריקה. ב־1926 חיו בו 8,281 נפש על 33.2 קילומטרים רבועים; בשנים הסובייטיות התפרנסו מתה, ממשי, מדגנים ומבקר.
אודות
בכפר פועלים שני בתי ספר ציבוריים, שני גנים, בית ספר למוזיקה ומרכז להכשרה מקצועית. בית הספר הראשון נוסד ב־1873 כמוסד בן שתי כיתות, הורחב אחר כך לארבע ולימד ברוסית; בשנות העצמאות שכנו בו פרוגימנסיה וגימנסיה, וב־1931 הפך בית הספר בן שבע השנים לתיכון. בית ספר מספר 3, על שם גיאורגי ניקולאדזה, נפתח ב־1943 ובתחילה לימד גם מבוגרים שלא ידעו קרוא וכתוב.
המרכז המקצועי מתחיל בניקו ניקולאדזה, שב־1923 העביר את חצרו לכפר; באוקטובר 1925 נפתח כאן בית ספר חקלאי, שב־1930 נעשה טכניקום, ב־1993 מכללה אגררית־כלכלית וב־2007 המרכז להכשרה מקצועית על שם ניקו ניקולאדזה, וכיום סניף האוניברסיטה הטכנית של גיאורגיה באימרתי. לידו משחקת קבוצת הכורסל הנשית „ג'יקו“, אלופת גיאורגיה עשר פעמים וליבת הנבחרת הלאומית.
בית ניקו ניקולאדזה נוסד כמוזיאון ב־29 ביוני 1947 ונפתח ב־1 ביולי 1951; משנת 1958 חדר אחד מוקדש לחייו של בנו גיאורגי ניקולאדזה, ומ־1972 נערך בכפר חג שנתי, „ניקואובה“. המוזיאון שוכן בבית שנבנה ב־1886 וקיבל את צורתו הסופית בשנות ה־1910 לפי תכניתו של האדריכל השוודי פריד: הגג מרוצף רעפים שהובאו ממרסיי, והמרפסות, מרתף היין והמסד נוצקו בבטון שיובא מאירופה. האוסף מונה יותר מ־1,340 מוצגי יסוד, ובהם מנוע הרוח הראשון בגיאורגיה.
תושבי הכפר נוצרים אורתודוקסים ושלוש כנסיות פעילות בו. ניקו ניקולאדזה נאבק על הנהגת גידול התה בגיאורגיה ונטע שתילים גם בגן שבפותי וגם בכפר הולדתו. בדידי ג'יחאישי צולם הסרט הגיאורגי „רשמים אימרתיים“.