ג'ימיתי

הוא שוכן במדרון הדרום־מערבי של רכס גומבורי, בגובה 740 מטר מעל פני הים, 38 קילומטרים מגורג'אני. בכפר עומדת כנסיית גיאורגיוס הקדוש.

המצבות הארכאולוגיות שאותרו בשטחו של הכפר מוכיחות שאדם התיישב כאן בימים הקדומים ביותר — אתר היישוב שנמצא בנדיקרי מתוארך למחצית הראשונה של האלף הרביעי לפני הספירה — והוסיף לחיות גם בתקופות שלאחר מכן: אתר יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת נמצא בניצ'וראנת גורה, בית קברות מאותה תקופה בגוגוצ'אורי, ונמצאו ארונות אבן מן התקופה הקלאסית המאוחרת ומראשית ימי הביניים. להתפתחותה של ג'ימיתי סייעה במידה רבה הדרך שעברה בכפר וחיברה את קחתי החיצונית והפנימית.

הכפר היה קניינו של מנזר דוד גרג'י; כנראה הוקדש למנזר במאה התשיעית, בתקופת פריחתה של ממלכת הרתי. על שמו של הכפר יש דעה (ז. רטיאני) שמכיוון שבמגרלית ובסוואנית „ג'ים“ פירושו מלח, ג'ימיתי אמורה לפרש מקום של מלח; ההשערה הזאת אינה מסבירה את השם, שהרי במקומות האלה אין מלח, והגירת אנשים ממקום אחר והבאת שם המקום לכאן מוטלות מאוד בספק.

במקורות הכתובים נזכרת ג'ימיתי לראשונה בשטר החירות ממסים של אחוזות הקתוליקוס של קרתלי, קחתי ומסחתי, המתוארך ל־1 בדצמבר 1392. מן הבחינה הצבאית והמנהלית הייתה ג'ימיתי מסופחת לדגלו של הבישוף של רוסתווי, ובגיוס חיל הכפר טיפל מוראווי שנתמנה לעניין הזה. לאחר פשיטותיהם של ג'לאל א־דין, של ברקה חאן ושל תימור לנג נמסר דוד גרג'י ההרוס עם אחוזותיו, ובהן ג'ימיתי, בצו המלך אלכסנדרה הראשון הגדול משנת 1424 לקתוליקוסות סוותיצחוולי של מצחתה; לפי מסמך משנת 1428 הכפר שוב קניינו של גרג'י. במאות החמש־עשרה והשש־עשרה נמסר חלק גדול מאחוזת האריסים של ג'ימיתי לאצילים יחידים ולכנסיות ולמנזרים אחרים. בשנת 1569 נאמר בשטר המתנה של לוון מלך הקחים שהכפר ג'ימיתי היה מקדם של סוותיצחוולי ומחמת תהפוכות הזמנים ניתנה ג'ימיתי לאחרים. במאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה ג'ימיתי היא שוב כפר של הכותרת, והקתוליקוסים־פטריארכים נאבקים להחזירה: הקתוליקוס דומנטי, במסמך המתוארך לשנים 1739–1741, פונה לניקולוז של אלוורדי ומביע את אי־שביעות רצונו מכך שהמלך תימוראז השני מסר אחוזת אריסים חדשה אחת בג'ימיתי לאיש ושמו מוצובלידזה.

במאה השבע־עשרה, בעקבות פשיטותיו של שאה עבאס ופשיטות הלקים, נחרבו כפרים רבים, ובהם הכפר נפירי, הנזכר בשטרות יחד עם ג'ימיתי. גם על ג'ימיתי התנפל האויב פעמים רבות, אך הכפר רב האדם הצליח גם להדוף אותו וגם לתת מחסה לאנשי נפירי. עד סוף המאה השמונה־עשרה היה דוד גרג'י כפוף תחילה למלך ולאחר מכן לנינוצמינדה; את אחוזת גרג'י — סגרג'ו — ניהל מוראווי, שאותו מינו ראש מנזר גרג'י, המלך או הקתוליקוס. בזמנים שונים היו המוראווים של סגרג'ו בני מגלשווילי, בני צ'ולוקשווילי ובני ג'נדיירישווילי. לפי מסמך המתוארך לשנת 1700 העניק נזרעלי חאן לאמילבר מגלדזה את תפקיד הסוכן ואת משרת הג'נישין על האחוזות שהיו של סוותיצחוולי בג'ימיתי; לפי שטר שהוציא אנטון השני, המוראווי של ג'ימיתי הוא איש ושמו זאל, והיאסאולי הוא יאסה. את סוכנה של סגרג'ו ליוו משרתים — אחד מסגרג'ו, אחד מג'ימיתי ואחד מששיאני וקלאורי.

ענפי החקלאות העיקריים בכפר היו עשיית יין וגידול צאן. מן הכפר רב האדם החל חלק מן התושבים לנדוד דרומה, וחלק התיישב במערב, מעבר לגיא, ויצר שם שני יישובים — דרבה וגדרקילי, זמו קצ'רתי של היום. בשנות ה־1960 וה־1970 עזבו אנשי דרבה את מקומם והתיישבו בכפר קצ'רתי.

במפקד 2014 נמנו בג'ימיתי 1,205 תושבים — 570 גברים ו־635 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 1,040 תושבים — 508 גברים ו־532 נשים.