זיארי

הוא שוכן במדרון הצפון־מזרחי של רכס גומבורי, בגובה 820 מטר מעל פני הים, 45 קילומטרים מגורג'אני.

עקבות התיישבות אנושית בשטחה של זיארי מגיעים עד לפליאוליתית התחתונה, ועל כך מעידים אתרי תקופת האבן שנמצאו בכפר וסביבו. זיארי 1 הוא אתר פליאוליתי פתוח, שבשנות ה־1960 וה־1970 חפר ת. בוגיאנישווילי בחלקו וחקר אותו; זיארי 2 הוא אתר יישוב מתקופת האבן הקדומה, כנראה של בני הומו ארקטוס ושל ניאנדרטלים, ובשכבותיו תועדו חפצי האבן הקדומים ביותר, שרידי חיות ועקבות השימוש באש.

במקורות הכתובים נזכרת זיארי מן המאה האחת־עשרה ככפר גדול שהשתייך לסוותיצחוולי. בסדר הכנסייתי הייתה חלק מכס הבישוף של צ'רמי, ולאחר שבוטל, משנת 1757, הייתה כפופה למטרופוליט של בודבה. דרך הכפר עברה דרך שירדה מקיזיקי, הלכה לאורך גדתו השמאלית של היורי וירדה אל הכפר צ'ומלקי; הדרך הזאת קיבלה חשיבות מיוחדת בשלהי ימי הביניים, כאשר התפרקה המדינה הגאורגית המאוחדת לממלכות נפרדות. זיארי הייתה בעיקרה כפר של הכותרת, אף שלאחר זמן חילקו ביניהם את אחוזות האריסים שלה בני אנדרוניקשווילי, בני ארסטישווילי, בני אבשידזה ובני זורבישווילי. דוד אימאם־קולי־חאן קבע בזיארי את גבולות הרכוש של הכותרת, של המנזרים ושל האצילים, ואירקלה השני הסכים להם. ב־13 בדצמבר 1842 התקוממו אריסי זיארי נגד אדוניהם.

בזיארי כנסיות אולם אחדות, ובהן כנסיית אוסנתי מן המאה התשע־עשרה וכנסיות אם האלוהים, קווירצחוולי וגיאורגיוס הקדוש מימי הביניים המאוחרים.

במפקד 2002 נמנו בזיארי 75 תושבים — 44 גברים ו־31 נשים; מפקד 2014 מנה 44 — 23 גברים ו־21 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 44 תושבים — 24 גברים ו־20 נשים.