אחלסופלי

הכפר יושב על אתרו של גוואזי ההיסטורי, שם הגזור משמו של עוף. חפירות הראו כי גוואזי וסביבתו היו מיושבים כבר בתקופת הברונזה, והמקום נכנס למקורות הכתובים בשנות ה־840, בעת המאבק בין אמיר טביליסי לח'ליפות: כוח ענישה שנשלח מטעם הח'ליף בפיקודו של המצביא הערבי ח'אלד אבן יזיד — במקורות הגאורגיים ח'ליל הערבי — הוכה בגוואזי בידי בני קחתי בהנהגת הכוראפיסקופוס סמואל דונאורי.

גוואזי שכן על צומת דרכים חשוב. דרך אחת חיברה את קרתלי וקחתי אל הרתי, אל פנים אלבניה ואל ארמניה; אחרת עברה בערוץ השארחבי אל דאגסטן, ולאורכה הגיעה הנצרות אל ההרים — כתובות וכנסיות גאורגיות שרדו בדאגסטן של ימינו ומעידות על כך. במאה העשירית מסר אדרנסה, נסיך הרתי, את גוואזי ואת ארישי לקונסטנטינוס השלישי מלך האבחזים כדי לקנות שלום, וכתובת בנייה משנת 1025 מספרת על עבודות בנייה נרחבות במקום. במאה התשיעית מכר פאוונלי, אציל משידא קרתלי, את גוואזי שקיבל מן המלך למנזר שיאומגווימה — מכר שאישרו אגרות גיאורגי השני וגיאורגי השלישי. בשנים 1064 ו־1068 העבירו הסלג'וקים את גוואזי לאמיר גנג'ה, ולאחר פלישות המונגולים שוב פטר אותו גריגול סורמלי, אריסתאווי קרתלי, ממסי המדינה.

במאות החמש־עשרה והשש־עשרה, בימי פריחתה הכלכלית של קחתי, גדל חלקו של גוואזי במיוחד: הכפר שכן על הדרך מגרמי, מרכזה המדיני של המלכות, אל איראן. הדרך רוצפה במרצפות חרס שרופות ונשמרה במגדלי תצפית, ולאורכה הוקמו חאנים במרחק יום הליכה זה מזה; גוואזי היה התחנה הראשונה אחרי גרמי, ולכן נבנה בו חאן. שכונותיו העיקריות היו אז השוק — שזכרו שמור בשם נבזרלי — וכן דרבזוואני, סמבה וקופלה.

לאחר שהחריב שאה עבאס את קחתי בשנים 1614–1616 שקע גוואזי בהדרגה, אך ברבע הראשון של המאה השמונה־עשרה עוד נחשב מקום של ממש: בשנת 1678 מסר תיימוראז הראשון, בעת שביתת נשק קצרה עם המלך רוסתום, את גוואזי ואת קיסיסחבי לידיו, ולפי מסמך משנת 1722 הוכרזו גוואזי וקווארלי תחת דגל סארוסתוולו. בשנות ה־1730 החריבו העות'מאנים את הכפר, פשיטות הלזגים לא פסקו, והתושבים ירדו אל מישור האלאזני ובנו שם כפר באותו שם. גוואזי הישן נשאר נטוש עד 1850, אז יושב מחדש ונקרא אחלסופלי — הכפר החדש.

מכל המשקים שכאן התחזקה במיוחד הגפן. זן הענבים המקומי נודע בשם גוואזורי תטרא, והגפן והיין של גוואזי מהוללים ב„ארצ'יליאני“. מידת הגוואזורי שימשה ליין בכל קחתי: לפי מסמך משנת 1593 חייב אלכסנדר מלך קחתי את מאת האיכרים האמידים ביותר בגוואזי להעלות לפקיד המלך גוואזורי נחושת גדולה, שלוש טונגי תירוש ושישה שאורי לאיש.

בשנים 1969–1972 חפרה בכפר משלחת ארכיאולוגית של המוזיאון הממלכתי של גאורגיה בראשות לוואן צ'ילשווילי. התברר כי ענף הפרנסה המוביל היה ייצור היין. לכפר היה אזור חקלאי בין האווניסחבי ובין היולדה, מושקה בתעלה ומחולק בגדרות אבן יבשה לחצרות מלבניות בקירוב, המחוברות ביניהן ב„רחובות“ מרכזיים ברוחב כשלושה מטרים. נחשפו יסודות מאבן מפוצלת וטיט — חלקם העליון של המבנים היה כנראה מעץ או מלבני בוץ — וכמה גתות, ובהן גתות דו־תאיות שבהן דרכו בעת אחת ענבים מזנים ומגוונים שונים. באחד המבנים הוקמה לאחר זמן נפחייה.

בסביבות הכפר עומדת כנסיית אם האלוהים של גוואזי הישן מן המאה השישית. בשנת 2002 שרפו אנשים בלתי מזוהים את הכנסייה הבפטיסטית שבכפר; היא שוקמה ב־2005.

בכפר נולדו השחקנית מאקו ספארובה־אבשידזה (1860–1940), המלחין והחוקר אקאקי אנדריאשווילי והמשוררת מדיאה כאחידזה. מפקד 2014 מנה 4,158 תושבים; נתוני 2024 מראים 3,953.