זינוביאני

זינוביאני הוא הכפר היחיד בגאורגיה שבו יישוב אודי מרוכז. הוא נוסד בשלהי 1922 בידי אודים, רובם נוצרים אורתודוקסים, שנמלטו מן הכפר ורטשן שבנפת נוחה באזרבייג'ן — אוגוז של ימינו — בשל סכסוך אתני־דתי. חלק מן האודים האורתודוקסים של ורטשן הכירו משנת 1917 במרות הכנסייה הגאורגית, ובעיתונות התקופה נקראו „אודים גאורגים“.

המשא ומתן על ההעברה עם ממשלת הרפובליקה הראשונה של גאורגיה החל כבר בספטמבר 1920, אך לא הניב דבר. במאי 1922 הסכימו שלטונות גאורגיה הסובייטית, ובדצמבר של אותה שנה החלו משפחות אודיות להתיישב בקרקע שהוקצתה להן במחוז גוואזי שבנפת תלאבי. הקבוצה הראשונה בחרה את המקום ב־1922, וב־1924 התיישבו שם 22 משפחות; לפי מקורות אחדים עברו מוורטשן עד 600 נפש בסך הכול. חלק מן הקרקע לאורך האלאזני היה שייך לאימרתים ולאוסטים שהתיישבו שם קודם לכן, ולהם הוצעו מקומות אחרים בתמורה. על חלקו המיוחד בהקמת היישוב נקרא הכפר בשמו של שליח הממשלה המיוחד, האודי־גאורגי זינובי סיליקשווילי.

משנת 1930 היה הכפר בתחום נפת קווארלי. בימי הדיכוי הסובייטי נעצר סיליקשווילי והוצא להורג, וב־16 בנובמבר 1938 שונה שם הכפר לאוקטומברי. השם הישן הושב לו ב־16 בנובמבר 2010.

החיים בסביבה גאורגית הביאו להיטמעות נרחבת. עד שנות ה־1950 נכרתו נישואים בין אודים בלבד, ובהם באים מניג' ומוורטשן שבאזרבייג'ן; משנות ה־1950, עם הנהגת החינוך התיכוני החובה, התהדקו הקשרים עם הגאורגים. במפקד 2002, מתוך 412 תושבי הכפר היו הגאורגים 49 אחוזים והאודים אף הם 49 אחוזים, כלומר 203 נפש. רוב התושבים דו־לשוניים באודית ובגאורגית, ידיעת הרוסית נפוצה, ובמשפחות אחדות מדברים גאורגית בלבד.

בשנות ה־1930 חיברו שני אודים מזינוביאני, פיודור ומיכאיל (מיחק) ג'יראני, אלפון אודי בכתב לטיני, שראה אור בסוחומי ב־1934; אודית נלמדה בבית הספר של הכפר בשנים 1934–1939, ואחר כך נפסקה ההוראה. בשנות ה־1990 הוקמה „אגודת האודים של גאורגיה“ בראשות מאמולי נשומשווילי, שפיתח אלפבית אודי על בסיס הכתב הגאורגי; הוראת האודית חודשה ב־2002 אך נפסקה לאחר זמן מחוסר מימון.

בזינוביאני ובסביבתו זוהה יישוב מראשית תקופת הברזל, וכן בתי קברות מן הברונזה המאוחרת, מראשית תקופת הברזל ומראשית ימי הביניים. בכפר פועל בית התרבות של האודים — מוזיאון אתנוגרפי וספרייה. מפקד 2014 מנה 337 תושבים; ב־2024 היה המספר 328.