אסורתי

הוא שוכן בצדו הימני של נהר אסורתיסחווי — יובל של האלגתי — בגובה שבין 760 ל־800 מטר מעל פני הים, 20 קילומטרים מטטריצקארו ו־29 קילומטרים מטביליסי.

אסורתי הוא כפר גאורגי עתיק שהתרוקן מתושביו במאה השמונה־עשרה בשל פשיטות אויב. בשנת 1818 הקימו כאן אוונגליסטים גרמנים שבאו מווירטמברג מושבה על אלפיים שבע מאות שישים ותשע דסיאטינות אדמה וקראו לה אליזבתטל; אחר כך נעשה היישוב מרכז המחוז של אליזבתטל, הוא אסורתי. את השם אליזבתטל נשא הכפר עד שנות ה־1910, ואחר כך חזר אליו שמו המקורי — אסורתי.

את הכפר מאפיינת אדריכלות גרמנית. שרדו הכנסייה הגרמנית העתיקה, שנבנתה בשנת 1871, ובית הקברות של הגרמנים. בשלהי שנות ה־1930 נרדפו גרמנים רבים, ובשנת 1941, בפקודתו של יוסיף סטלין, גורשה האוכלוסייה הגרמנית מגאורגיה; באותה שנה יושבו באסורתי חלק מתושבי נפות אמברולאורי ואוני.

תושבי המושבה מנו 307 נפש בשנת 1818; 561 בשנת 1843; 664 בשנת 1848; 851 בשנת 1869; 1,178 בשנת 1886, ובהם 1,148 גרמנים; 1,409 בשנת 1897, ובהם 1,224 גרמנים; 1,619 בשנת 1900; 1,825 בשנת 1905; 2,120 בשנת 1913; 2,157 בשנת 1918; 1,272 בשנת 1923, ובהם 1,269 גרמנים; ו־1,500 בשנת 1925.

מתושבי הכפר 97 אחוזים הם גאורגים ו־1.5 אחוזים ארמנים.

לפי נתוני שנת 1836 נמנו בכפר 434 תושבים; מפקד 2002 מנה 1,237 — 583 גברים ו־654 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 978 תושבים — 485 גברים ו־493 נשים.