סגורמו

הכפר שוכן בגובה 550 מטר מעל פני הים; ממצחתה אליו 10 קילומטרים.

סגורמו הוא מצבה היסטורית. שטחו השתייך לחרקי ההיסטורית, שלפי וכושתי בטונישווילי כללה, יחד עם סגורמו, גם את נקיק תזמי; תנאיה הפיזיים והגאוגרפיים של חרקי אפשרו את פיתוחם של ענפים רבים בחקלאות.

במאה השמינית ובמאה התשיעית השתייכה חרקי לנסיכות קחתי. לאחר שדויד הבנאי צירף את קחתי, החזיקה חצר המלוכה של גאורגיה בפיקוח עליה בעזרת פקיד משלה; באותה עת הוענק חלק מצמיתיה ומאדמותיה של חרקי למנזרי סווטיצחוולי ושיומגווימה.

בימיה של המלכה תמר חרקי היא שוב קניינו של בית המלוכה והיא שייכת לארץ ז'ינוווני, שבה החזיק המנדטורתוחוצסי והאמירספסלרי צ'יאברי, חלק כנחלת ירושה וחלק כנחלת תפקיד.

מן המאה החמש־עשרה חרקי היא בתוך מלכות קחתי, בדגל השלישי של קחתי, שעליו פיקד הביישוף של רוסתווי. אלכסנדר הראשון, מלך קחתי, העניק חלק מחרקי לגוארם זדגינידזה ולאחיו, ולאחר מכן נקראה סגורמו.

בשלהי המאה השש־עשרה נוצרה נסיכות בני גורמישווילי, ומרכזה היה הכפר סגורמו. בשנת 1705 נולד בסגורמו דויד גורמישווילי.

בשנת 1719 התנהל בסגורמו משא ומתן בין וחטנג השישי ובין דויד השני, מלך קחתי, על פעולה משותפת נגד פשיטות הלקים; בשנת 1750 הכה המלך ארקלה השני מכה קשה באנשי צ'רי ודגסטן ליד סגורמו.

ב־20 במרץ 1905 נערכה במרכז הכפר ועידה, ובה השתתפו עד 2,000 איכרים מ־14 כפרים.

הנאספים דרשו את ביטול החובה הזמנית של האיכרים ואת ביטול מצב החיזנים, את העברת חלקות הקרקע לאיכרים בלא תמורה ובקניין מלא ואת החזרת מה שמכונה הקרקעות שנגזרו, את העברת אותן נחלות אוצר וכנסייה שהשתמשו בהן לקניינם של איכרי האוצר והכנסייה, ואת החזרת כספי הפדיון לאיכרים ובנייתם של בתי חולים, בתי ספר ודרכים בכספים האלה.

בדרישות היו גם ביטול כל מיני עבודות הכפייה, מס הכנסייה והבלו על וודקה, סבון, נפט ומוצרים אחרים, העברת יערות המדינה והשדות החרושים לאיכרים, ביטול המעמדות והקמת זמסטבו שאת מנהיגו יבחר העם, ביטול הצבא והקמת מיליציה והנהגת חינוך יסודי חובה. הממשלה השיבה לדרישות האיכרים בדיכוי.

בתקופה הסובייטית פעל בכפר משק לגידול ירקות.

בשטחו של הכפר נמצאים מנזר זדזני, חורבות הבזיליקה בת שלוש הכנסיות של קסורי גיורגי, כנסיית סגורמו, אם האלוהים של סגורמו, הסקדרי של אגורי, בית המוזיאון של איליה צ'ווצ'וודזה והמינהל של הפארק הלאומי של טביליסי.

בסגורמו הייתה אחוזתו של איליה צ'אוצ'אוודזה. בשנת 1907 נהרג הסופר ליד הכפר, אצל ציצמורי. לאחר מותו העבירה אלמנתו אולגה גורמישווילי את האחוזה לאגודה להפצת קרוא וכתוב, ובשנת 1908 נפתח בכפר, בהשתתפותה, בית ספר.

בשנת 1947 הקדיש המשורר הרוסי ניקולאי זבולוצקי שיר לסגורמו.

הגאורגים הם 98.9 אחוזים מתושבי הכפר, האוסטים 0.4 אחוזים והרוסים 0.4 אחוזים.

במפקד 2014 נמנו בכפר 1,921 תושבים.