ציצמורי

ציצמורי הוא מצבה היסטורית: לפי החומרים הארכאולוגיים הוא מיושב מאמצע האלף הראשון לפני זמננו.

במאה השמינית ובמאה התשיעית השתייך ציצמורי לנחלתם של האריסתווים של זדזני ומוחרני, בני דזגניסדזה. לאחר שדויד הבנאי צירף את קחתי היה ציצמורי עד שלהי המאה החמש־עשרה שטח שהחזיק בו בית המלוכה.

במאות השש־עשרה עד השמונה־עשרה השתייך ציצמורי למלכות קחתי, ולאחר שהתגבשה נסיכות בני גורמישווילי עבר הכפר לקניינם של בני גורמישווילי. לפי החלוקה המנהלית־שטחית של ימי הביניים המאוחרים השתייך ציצמורי לדגל השלישי של קחתי החיצונית, שעליו פיקד הביישוף של רוסתווי.

בשנת 1615 פרץ לגאורגיה צבא פרסי של חמישה עשר אלף איש, כדי להשמיד את המלך תימורז כליל. האויב חנה במורד נהר ארגווי, בקרבת הכפר ציצמורי.

המלך תימורז, עם חמשת אלפים או ששת אלפים לוחמים, התנפל לפתע על הפושטים; האויב, נבוך ומבוהל, נס, והגאורגים רדפו אחרי הנסים והכריתו אותם.

ציצמורי מוכר כמקום שבו נהרג בשנת 1907 איליה צ'אוצ'אוודזה, הסופר והאיש הציבורי הגאורגי.

ציצמורי מזוהה עם ססומורה של סטרבון: ליד הכפר נמצאו חורבותיה של אקרופוליס איברית עתיקה, והחפירות נערכו בהנהלתו של אנדריה אפקידזה בשנת 1953. אפשר לראות בחורבות אלה את זדנציחה של דברי הימים הגאורגיים מימי הביניים — אותה מצודה ומקדש אלילי עמדו על הר זדזני, שבו נבנה לאחר מכן מנזר זדזני.

בשנות ה־1980 נחשף בית קברות מן המאה הראשונה לפני זמננו ומן המאה השנייה לזמננו; בין המוצאות היו מחתת קטורת מסוג בטילום ואוינוכואי איטלקית.

כל תושבי הכפר גאורגים — 100 אחוזים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 144 תושבים — 79 גברים ו־65 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 124 תושבים — 75 גברים ו־49 נשים.