סקדריוני

הכפר שוכן בגובה 1,060 מטר מעל פני הים; מתיאנתי אליו 27 קילומטרים.

שם הכפר מרקני שרד בכתבים היסטוריים רבים, ובשם הזה נכנס הכפר גם לתיאור קרתלי וקחתי של יואנה בגרטיוני; ווחושתי בגרטיוני מזכיר את הכפר גם כאחת מנקודות הגבול של חבל ארצו — אירטו־סקדריוני.

מבחינת המינהל נכלל סקדריוני בראשונה באריסתוות של קחתי, לאחר מכן, במאות השש־עשרה עד השמונה־עשרה, במוראוות של תיאנתי, ולבסוף במחוז תיאנתי.

מבחינת החזקה פיאודלית נחשבה אדמת הכפר במאות האחת־עשרה עד השש־עשרה יותר כפופה למנזר סווטיצחוולי, ובמאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה נעשתה בעיקר נחלת הכתר, אף שאריסים ואדמות קיבלו כאן גם אדונים פיאודליים בודדים וגם מנזר אלאוורדי.

משנות אמצע המאה התשע־עשרה מתחילים הררי גאורגיה הגירה רחבת היקף אל מרקני, אף שהתהליך הזה אמור להיראות גם במאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה.

בכפר נשמרה מצבה של האדריכלות הגאורגית — כנסיית אולם מימי הביניים; בחזית המזרחית, בצידה המערבי של אבן השולחן, חרוטה מדליה ובה צלב בולניסי, וממערב לכנסייה צמוד אליה מגדל פעמונים בן שתי קומות שנבנה מאוחר יותר.

מצפון לכפר, על המישור הגבוה, עומדת כנסיית האולם לומיססגורי מימי הביניים, שנבנתה מאבני נחל ומאבנים מרובעות של אבן חול ואבן גיר. מצפון־מערב ללומיססגורי שוכנת כנסיית אולם מימי הביניים המפותחים — אייקון דידבטוני, ולקירה המערבי נסמך מגדל.

בסביבות הכפר מצויות גם כנסיית האולם של דוונאאנתחווי, שלידה נראים שרידיו של כפר נטוש, אייקון קווירייה וחורבותיה של כנסיית תמר.

הגאורגים הם 99.2 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 2002 נמנו בכפר 563 תושבים. במפקד 2014 חיו בכפר 358 תושבים — 179 גברים ו־179 נשים.