גאוצקינרי

הוא שוכן בחלקה המרכזי של שפלת קולכיס, בשפלת אודישי, בצדו הימני של נהר צחניסצקלי — יובל ימני של הריוני — ועל גדתו הימנית של הריוני, בגובה 20 מטר מעל פני הים, 13 קילומטרים מן העיר אבשה ו־5 קילומטרים ממרני — תחנת הרכבת הקרובה ביותר. בשטח הכפר עוברת הדרך הראשית מטביליסי דרך סנקי אל לסלידזה.

מצפון גובל בו תחמלרי, מצפון־מזרח פירוולי מאיסי, מדרום קווישנצ'אלה, ממערב מרני ובמקטע קטן גולאיקרי; מדרום שוכן וזיסובני — כפר בעיריית סמטרדיה, ומדרום־מערב, במקטע קטן, ג'פנה — כפר בעיריית לנצ'חוטי.

לפי המסורת נשען שם הכפר על המילה „אוצקינרי“, כלומר בלתי מזיק: לפנים הביאו לכאן יין בעגלות למכירה, התושבים קנו אותו, המשתאות והעליצות היו תכופים, והעם נחשב בלתי מזיק.

הכפר נזכר ראשונה בשנת 1870, כאשר נכנסה כנסיית גאוצקינרי לרשימת מחוז הכמורה סצ'ילאו. בית הספר נפתח בשנת 1910, בשנת 1946 נעשה בית ספר של שבע שנים, ובשנת 1988 קיבל בניין חדש. לפני הכיבוש הסובייטי היה גידול תולעי משי נפוץ בכפר; עד שנת 1933 השתייך גאוצקינרי לחברת הכפר מרני. בשנת 1936 פורקה כנסיית העץ שעמדה בבית הקברות. בשנים 1951 עד 1953 ניטעו רצועות מגן מפני רוח, בשנת 1962 נקבע אוטובוס מסמטרדיה לגאוצקינרי, בשנת 1966 חובר הכפר לחשמל, בשנות ה־1970 רוצפו דרכיו הפנימיות באספלט, בשנת 1973 הוקם בניין מנהלי, ובשנת 1987 מפעל שמנים אתריים. בסתיו 1993 התנהלו בשטח הכפר קרבות מלחמת האזרחים, ובהם נהרגו גם תושביו השלווים. בשנים 2013 עד 2016 נבנתה כנסייה על שם תמר המלכה, ובשנת 2016 הובא גז אל הכפר והוקם בניין גן ילדים.

בכפר בית ספר, גן ילדים ונקודת רופא. יש בו חמישה רחובות, ודרכיו הפנימיות מגיעות ל־13 קילומטרים. חלקי הכפר נושאים את השמות ג'ימסולי, גושחי, קירקלה, צחילרי ובחוואצ'אלה.

הקיץ חם במידה ולעתים יבש, והאוויר מגיע ל־38 או 39 מעלות; החורף דל שלג, הטמפרטורה נשארת בעיקר מעל האפס ויורדת אל מתחת ל־10 מעלות כפור לעתים רחוקות.

בכפר גדלים אלמון ודולב, וגם צפצפה, ערבה, צפצפה רועדת, תירזה, ער ואגוז לוז; בחלקות הבית תפוח, אגס, אפרסק, תאנה, רימון, תות, חבוש ואפרסמון. בסביבה חיים התן, הנמייה, הארנבת, הקיפוד והצב; מן העופות השליו, השחרור, הקוקייה, הדוכיפת והדיה; מן הדגים הקרפיון, האספיוס והטרנה. הגידולים החקלאיים של ימינו הם לוז ואפרסמון; פועלות כמה חוות עופות קטנות.

תושבי הכפר כולם גאורגים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 756 תושבים — 368 גברים ו־388 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 438 תושבים — 207 גברים ו־231 נשים.