אנקליה

הוא שוכן על חוף הים השחור, בשפך נהר אנגורי, על גדתו השמאלית, סמוך לגבול הרפובליקה האוטונומית אבחזיה, בגובה 3 מטר מעל פני הים, 30 קילומטרים מן העיר זוגדידי. בכפר נמצאים חורבות מצודה שנבנתה בשנת 1703, תחנת משטרה, מגרש ספורט, גן ילדים ובתי מלון.

לפי האגדה חטפו במקום הזה את בנה של אם, אנה, והובילוהו בספינה, והאם קוננה בייאוש על חוף הים; כאשר שמעו האנשים את צעקת האישה שאלו זה את זה מה מתרחש, ובתשובה שמעו „אנה רקיאנס“ — במגרלית אנה צועקת. על כן נקרא המקום אנרקיה, מקום הצעקה, וכיום הוא נקרא אנקליה.

אנקליה הייתה אחת מקולוניות הרקליה, עיר בממלכת פונטוס. במאות החמש־עשרה עד השבע־עשרה הייתה נמל חשוב של נסיכות אודישי וסחרה עם טרפזון ועם קונסטנטינופול; גם הדיג היה מפותח. בראשית המאה השמונה־עשרה כבשה את אנקליה האימפריה העות'מאנית ובשנת 1703 בנתה מצודה, שחודשה בשנת 1725; בידי העות'מאנים נעשתה אנקליה מאורה לסחר בשבויים. בשנת 1805 כבשה את אנקליה האימפריה הרוסית, ובשנת 1820 עזב הצבא הרוסי את אנקליה ואת שקוותילי. מידי העות'מאנים עברה אנקליה לרוסיה בהסכם השלום של בוקרשט משנת 1812, ואת הדבר אישרה אמנת אקרמן משנת 1826. בתקופה הסובייטית נכללו במועצת הכפר אנקליה גם הכפרים ארגטה וצוונה, ובכפר פעלו משק גידול בקר ובית מלאכה לחלב ולגבינה.

בשנת 2011 תוכנן להעניק לאנקליה מעמד של עיר, אך המעמד לא ניתן רשמית. בשנת 2012 הכריזה ממשלת גאורגיה על יוזמה שלפיה תיבנה מאנקליה ועד קולווי עיר נמל חדשה בשם לזיקה — העיר השנייה בגודלה בגאורגיה אחרי טביליסי, שלפי החישובים היו חיים בה חצי מיליון תושבים עד שנת 2024. השטח שיועד לכך כלל את מקטע אנקליה־צ'וריה של הפארק הלאומי קולחתי, שהוא נתיב גדול של נדידת ציפורים ושאת אדמות הביצה שבו מגינה אמנת רמסר; גאורגיה הצטרפה אליה בשנת 1996. בנייתם של כמה מבנים החלה, אך המהלך הופסק. כיום נבנה באנקליה נמל עמוק מים.

אנקליה היא אתר מרפא אקלימי; האוויר לחוף הים כאן לח.

מתושבי הכפר 99.4 אחוזים הם גאורגים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 2,522 תושבים — 1,244 גברים ו־1,278 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 1,331 תושבים — 659 גברים ו־672 נשים.