אתר הנופש אנקליה

אנקליה, כפר ואתר נופש אקלימי על חוף הים בעיריית זוגדידי, שוכנת בחוף הדרום־מזרחי של הים השחור על הגדה השמאלית של האנגורי במקום שבו הוא נשפך לים, בחלק המרכזי של שפלת קולכיס על הגבול עם הרפובליקה האוטונומית אבחזיה, 3 מטר מעל פני הים ו־30 קילומטר מזוגדידי; מפקד 2014 מנה בה 1,331 תושבים. חופה של אנקליה אורכו 8 קילומטר, ולאורך יותר מקילומטר נמשכת טיילת הנופש עם בתי מלון, שמקצה המערבי שלה מוביל גשר הולכי רגל באורך 540 מטר מעל האנגורי לכפר גנמוחורי שבגדה השנייה. צפונית למישור מתנשאים שלוחות הקווקז הגדול המערביות במרחק 40–45 קילומטר ונראות במזג אוויר בהיר ישר מן החוף; בין ההרים לים קרקע פורייה ואקלים מתון מניבים תה, הדרים, פיג'ואה, אגוזי לוז, תירס וסויה.

בכפר עומדות חורבות המבצר העות'מאני שנבנה בשנת 1703, ובמקום שממנו נשלחו גאורגים כעבדים לאימפריה העות'מאנית נבנתה כנסייה של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית; ב־21 במאי 2012 נחנכה אנדרטה לקורבנות רצח העם הצ'רקסי, לזכר גירוש הצ'רקסים בידי רוסיה בשנות ה־1860, שגאורגיה הכירה בו כרצח עם, מעשה ידי הפסל הקברדיני־בלקרי חוסן קוצ'סוקוב. לפי האגדה שמה של אנקליה בא משוק העבדים: ילדה של אם ושמה אנה נחטף בספינה, וכשייללה על החוף אמרו האנשים "אנה רקיאנס", במינגרלית "אנה בוכה", ומכאן "אנרקיה" ואחר כך "אנקליה"; גרסאות מדעיות קושרות את השם ל"אקרה" האבחזית, מגדלור, או ל"אקרון" היוונית, כף. בשנת 2014 נערך כאן פסטיבל המוזיקה האלקטרונית קזנטיפ, ומאז 2015 פסטיבל GEM Fest.

היישוב הקדום ביותר בשטח אנקליה הוא מתקופת הברונזה התיכונה ושייך לתרבות הקולכית; זוהי הרקליאה הקלאסית של קולכיס, אנקליה של מחברים מאוחרים ואנרגיה של הנוסעים בני המאה השבע־עשרה ארקאנג'לו למברטי וז'אן שארדן. במאות החמש־עשרה עד השבע־עשרה הייתה אנקליה נמל מבוצר חשוב ותחנת דיג של נסיכות אודישי, וסחרה עם טרפזונד וקונסטנטינופול. בראשית המאה השמונה־עשרה כבשה האימפריה העות'מאנית את אנקליה, בנתה את המבצר בשנת 1703 וחידשה אותו בשנת 1725 לפי גרסה אחת, או כבשה את העיר בשנת 1723 לפי גרסה אחרת, והיא הפכה לקן של סחר עבדים. בשנת 1770, במלחמת רוסיה–טורקיה, השיב המלך סולומון הראשון מאימרתי את אנקליה, אם כי הגדוד הרוסי של הגנרל טוטלבן נסוג לפני העימות. בשנת 1802 אילץ קלש־ביי שרוושידזה, נסיך אבחזיה, את גריגול דדיאני ממינגרליה למסור את אנקליה ולקח את בנו לוואן כבן ערובה; במרץ 1805 כבש הגנרל־מיור ריקהוף את אנקליה ושחרר את לוואן, אך לאחר מחאה עות'מאנית הוציא ציציאנוב את חיל המצב, ובמלחמת 1806 השיבו הרוסים את אנקליה ורדוט־קאלה ללוואן דדיאני. בשנות ה־1850 הייתה אנקליה נמל קטן אך מבוצר היטב עם בית מכס, מסחר ניכר עם טורקיה ופרברים של יוונים, יהודים וארמנים, עם כ־600 תושבים.

לימים איבד הנמל את חשיבותו, אם כי בתקופה הסובייטית נותר כאן בסיס קטן של צי הים השחור. לאחר המלחמה באבחזיה בשנים 1992–1993 הוקמה באנקליה בשנת 1994 עמדת שמירת שלום רוסית; בשנת 2006 האשים משרד ההגנה הגאורגי את החיילים הרוסים בפגיעה במבצר אנקליה ובהתקנת בתי שימוש ומרחצאות בין חומותיו, וביולי 2007 פונתה העמדה. בשנת 2016 החליטה גאורגיה לבנות נמל מים עמוקים באנקליה, מיזם של הקונסורציום הגאורגי־אמריקאי לפיתוח אנקליה, שבנייתו החלה בדצמבר 2017 ושהיה אמור לקלוט ספינות של 10,000 מכולות; בשנת 2020 ביטלה הממשלה את החוזה בטענה לאי־עמידה בלוחות זמנים, במאי 2024 נקראה חברת הבנייה הסינית לתקשורת כשותפה הפרטית, ביולי 2024 הפסיד הקונסורציום בבוררות, ובאוגוסט חתמה החברה הבלגית יאן דה נול על בניית התשתית הימית.

אנקליה שוכנת 30 קילומטר מזוגדידי בכביש, כחצי שעה ברכב. החוף משתרע על כ־8 קילומטרים, ולאורך יותר מקילומטר ממנו עוברת טיילת הנופש ולצדה בתי מלון; מהקצה המערבי שלה מתחיל גשר הולכי הרגל לגנמוחורי, באורך 540 מטר. בכפר עומדות חורבות המבצר משנת 1703 והאנדרטה הצ'רקסית.