זרזמה

זרזמה שוכנת בחבל קוובליאני של סמצחה ההיסטורית. היא נזכרת לראשונה בחיבורו של בסילי זרזמלי „חיי סרפיון זרזמלי“: אות ונסים הניעו את הנזירים לבחור לבניית המנזר מקום שומם ומיוער; כאן בחרו גבעה ההולמת כנסייה, וממזרח לה מעיין נאה. לדברי מחבר ה„חיים“ אחזה באנשים שראו את הנסים האלה אימה מצלצלת, ומשום כך קראו למקום הזה זרזמה.

לאחר ייסודו של מנזר זרזמה צמח לצדו גם כפר, לאט־לאט, ובקרבתו הוקם מגדל מצודה. המעיין הנזכר ב„חיים“ של זרזמלי נמצא בכפר עד היום — מעיין תמר — ובימי הביניים הוקמו סביבו קירות, הוא קורה ועוטר בתבליטים.

בשנים 1500–1515 העניק האתבג מזצ'בוק את מנזר זרזמה, על כפריו ואחוזותיו, למקדש אצקורי. לאחר כיבוש סמצחה בידי העות'מאנים, על פי „הדפתר הגדול של וילאיית גורג'יסתאן“ משנת 1595, השתייכה זרזמה לנאחיית אודה שבליווא אחלציחה. באותה עת כבר לא היה שם כפר, ובכל זאת נרשמו עשרה בתי אב של משרתי הכנסייה — אזר מוסיאסדזה, הכומר סביה גובליסדזה, איוונה קפנסדזה, טטיה מחרבליסדזה, הכומר סימון פירלסדזה, סימון פפסדזה, איסקה גיורגיסדזה ואחרים. הם גידלו חיטה, שעורה, שיפון, אפונה, דוחן, חומוס, זרע פשתן וירקות, החזיקו כבשים, חזירים ודבורים; הם שילמו מס של 8,000 אקצ'ה.

בשנת 1829 עברה זרזמה יחד עם סמצחה לאימפריה הרוסית. בשנת 1944 הוגלתה אוכלוסייתה המוסלמית של זרזמה למרכז אסיה, ולאחר מכן יושבו בכפר בני רצ'ה ובני אג'ריה. בתקופה הסובייטית השתייך הכפר למועצה הכפרית של מלשה.

במפקד 2014 נמנו בזרזמה 321 תושבים — 170 גברים ו־151 נשים; הגאורגים היו 99.7 אחוזים מן האוכלוסייה והרוסים 0.3 אחוזים. במפקד 2024 חיו בכפר 223 תושבים.